תבכי. זה טוב לבכות. נו כבר... אנשים מתים, שונאים, אוהבים,
מאשימים, מתייסרים, מתפרקים סביבך. תבכי. למה את לא בוכה? את
צריכה שאני יהרוג לך עוד מישהו כדי שתתחילי לנזול? ידעתי שאתך
צריכים לעבוד בדרכים קיצוניות במיוחד, לפגוע בנקודה הכואבת
ביותר. ידעתי את זה. ועכשיו את שוב מאכזבת אותי. אני לא מבין
אותך, את שקועה ביגון שנה שלמה וטיפה לא שחררת, נמושה. למרות
כל מה שקרה את עדיין לא בוכה, אני יודע את זה, את יודעת את זה.
את מזייפת אותו כדי שיפסיקו להגיד לך לבכות, זה מציק לך כל כך
שאת לא יכולה לבכות על זה. תבכי. את מפחדת? רק לפחד את מסוגלת.
טוב, את באמת צריכה לפחד כי בקצב הזה לא יישאר לך כלום.
תבכי. זה הדבר היחיד שיציל אותך, ואת יודעת את זה. את מסתכלת
סביבך, כולם בוכים. אפילו אנשים שלא מכירים את המצב, רק המבט
מהצד גורם לדמעות להציף אותם. תבכי. בכי כואב ומייסר הוא זה
שישחרר אותך מכבליו הנוראים של הייסורים.  תבכי. תפסיקי להסתכל
על אחרים ולקנאות, וחסר לך שתבכי בגלל קנאה. תבכי. את כל כך
שונאת את העובדה שמתייבשות לך העיניים כשאת חושבת על העצב בשעה
מאוחרת בלילה וחצי עולם בוכה. תבכי. רק מהסיבות הנכונות.
תתייסרי רק מהסיבות הנכונות. תמותי רק מהסיבות הנכונות. אסור
לבכות סתם, אבל אפילו את זה את לא מסוגלת לעשות. תבכי. רק
הדאגה והפחד גרמו לך לבכות. לא העצב ואפילו לא האובדן. תבכי.
אני לא יודע יותר מה לעשות אתך, תראי איזה סיבות מצאת לך לבכי,
אם אפשר לקרוא לדמעות העלובות האלה בכי. מה הבעיה שלך?
נמאס לי ממך, נמאס לי לשמור על מישהי שלא יודעת לבכות, שלא
יודעת לבטא את רגשותיה באף דרך ושומרת הכל בפנים. אי אפשר
לשמור על מישהי שלא מסוגלת להזיל דמעה. נמאס לי לשמור על מישהי
שכלואה בתוך כלוב רגשי, נמאס לי לשמור על מישהי שאין לי אף דרך
לעזור לה. ואת עדיין לא בוכה.