גשם זלעפות בחוץ
וסערת לב שוב,
ימים אפורים
של הדיפת מילים
בהתבצרות תחושות
של חוסר הבנות.
ימים לא טובים
ששנינו אחרת רוצים-
ימים של כעסים,
ימים של הסברים.
לכל אחד מהצדדים
כלי מלחמה מוכרים
והכאב פוגע בלי רחמים
בשבעי המרורים.
זקוקים לנחמה,
זקוקים להערכה,
זקוקים להבנה,
זקוקים לאהבה,
אך לכל אחד הדרך משלו
והשאלה- היכן תצטלב זו בזו?
הדרך הקשה ביותר היא דרך הסדינים
כי דווקא שם אנו יודעים
לגעת במקומות הנכונים-
הלוואי שכך היינו משתמשים
במילות היום-יום
והכל היה שב על כנו.
גופינו יודעים להגיב כמו בסרטים:
שטפונות עם ברקים ורעמים,
ואז אנו שבעים ומאושרים
כאילו הוכחנו אחד לשני
שאנו מסוגלים לתת ולהעניק-
להשפיע על אושרנו באופן הדדי.
נכון, הגוף איננו משקר
כי הוא מגיב למה שקורה,
נכון, הגוף מלא-
האם את לבנו ירווה?
האם ישתיק הסערה
ויביאנו אל השלווה?
27/03/03 © |
