שוקולד, שוקולד, שוקולד ממולא, שוקולד ממולא בשקדים, שוקולד
ממולא בליקר, מגירות מלאות בשוקולדים, לבנים, חומים ושחורים.
מעליהם המגירות עם סוכריות הגומי, ים של צבעים וטעמים, צהוב זה
בננה, כחול זה ענבים וורוד זה תות, מטהר אוויר בריח אורנים
ויין בטעם פירות יער, איפה לעזאזל יש פירות יער בישראל, אולי
קצת לאורך הנחלים בגליל, מחברים לנו טעמים וריחות סינתטיים,
למיץ מנגו אין טעם של מנגו ולארטיק לימון אין טעם של לימון הוא
רק צהוב ולמה ורוד זה תמיד תות...
"אפרת את צריכה עזרה?"
"בני, למה ורוד זה תות?" עמדתי בפיצוציה שלו בקצה הרחוב, מה
צריכה פיצוציה טובה, מיקום, מחירים סבירים, עבודה מסביב לשעון
ומקרר מלא חלב ממש ארבעת הממי"ם, "הי בני איפה המקרר עם
החלב?"
"יש לי קצת בעיות עם תנובה, זה בטח הסתדר בקרוב, את רוצה אולי
חלב עמיד?"
איכס חלב עמיד, מה אני בצבא, אני לא מסוגלת לסבול את הטעם הזה
של הסילקון בחלב. האמת, הפיצוציה של בני הייתה רק כיסוי. את
הכסף האמיתי הוא עשה ממכירות אחרות, אתם יודעים, קצת גראס מתחת
לדלפק. המחיר היה טיפה גבוה, אבל כמו שבני תמיד אמר, גם לי יש
ילדים להאכיל.
"אז מה קרה בני, יש לך קצת בעיות בזמן האחרון. הייתי בטוחה
שאתה מגלגל ים של כסף כאן, עם כל הסטודנטים הסטלנים באזור."
"אל תיכנסי לזה אפילו. מאז שהתחילה תקופת מבחנים אף אחד לא
יוצא מהבית. ניסיתי לעשות משלוחים, אבל יש צבא של סמויים
מאחוריי מחכה שאני יעשה טעות, אני לא יודע מה אני אעשה, בקצב
הזה אני יהייה חייב לסגור את הפיצוציה."
"אתה לא יכל לעשות לי כזה דבר, בני, איפה אני אקנה חלב באמצע
הלילה? לאן אני ארוץ שיתחשק לי לאכול גלידה, למרכז אורן? אתה
חייב למצוא איזה פיתרון."
"האמת, חשבתי לפתוח כאן איזה בית קפה, חסר לנו בית קפה בשכונה,
את יודעת מקום קטן מעוצב יפה עם שולחנות קטנים, קצת מוזיקת
ג'אז, קירות בצבע בז' או אולי חום אדמה, את חושבת שחום אדמה
מתאים למדבר? או שאולי בכל זאת בז' מה את חושבת?"
הסתכלתי עליו. הוא נראה כזה אומלל, תלוש לגמרי מהמציאות. איזה
סטודנט יגיע לשכונה ד' לשתות אספרסו קצר, אולי עוד פלאפל או
חומוסיה. מה שבאמת חסר בעיר הזאת זה חומוסיה טובה, יש לי אחת
ברעננה ממש מתחת לבית, מגישים שם רק חומוס, חומוס עם פול,
חומוס עם פיטריות יש להם אפילו פיתות דלות קלוריות.
"בני, אתה לא צריך לסגור את הפיצוציה, אתה צריך להגדיל את
המכירות...", סימנתי לו בקריצה, "אם אנשים לא יוצאים מהבית אתה
צריך לתת להם סיבה, אנחנו חייבים לייצר ביקוש למוצר שלך בני,
אתה מבין אותי? זו בהחלט סיבה למסיבה."
יש בבאר שבע כל מיני סוגים של מסיבות, מסיבת פתיחת שנה, כולם
באים לפורום יותר כדי להגיד שלום מאשר לרקוד, יש מסיבות ימי
שלישי שזה או שתיה חינם או כניסה חופשית, יש את המסיבות בדירות
הפרטיות, אלכוהול זול כניסה ברבע מחיר ומשטרה שמגיעה בשתיים
עשרה בלילה וסוגרת את הכל, ויש את מסיבות הטראנס. פעם בתקופה
מתארגנת מסיבה כולם מנערים מעליהם את האבק, שולפים את הבגדים
הישנים מהטיול, וזו בהחלט היתה סיבה למסיבה.
את בני פגשתי כבר מזמן, מאז שאני גרה כאן בשכונה, תמיד הייתי
קופצת אליו לפיצוציה למאנצ'יסים המטורפים של אמצע הלילה, לא
ידעתי שהוא בעסק עד שיום אחד נתקעתי בלי חומר וקיבלתי את
הטלפון של 'בני הובלות'. אחרי כמה דקות של ברורים הוא הגיע אלי
מתחת לבית עם שקית, הכסף החליף ידיים במהירות, אחרי עוד כמה
דקות הרמתי טלפון להגיד לו תודה, המחיר אמנם היה גבוה, אבל
החומר בן- זונה.
"בקיצור בני, אתה לא צריך לדאוג לכלום, אתה תביא את הכסף אני
אארגן את כל השאר. אנחנו הולכים להשאיר את הפיצוציה שלך פתוחה,
'סטודנטים למען צדק חברתי', איך אמרת? גם לך יש ילדים
להאכיל."
"...אני מנגן מוזיקה רעה, מוזיקה שקורעת אותך מבפנים, אתה רוצה
להתפוצץ, לא סתם מוזיקה של לילה, הרוח הרעה של הלילה שבאה לך
בארבע בבוקר... העם רוצה עליות, אבל העם טיפש. תראי את הממשלה
שלו, אני מנגן מוזיקה מינימלית קצת דיפ עם נגיעות של גרוב...
ווקאלס, ווקאלס זה מה שהולך היום, תראי את ההופעות של שרהל'ה
שרון, הכל מפוצץ, אנשים רוצים לשיר כשהם רוקדים, נמאס להם
מהחפירות..."
זה התקליטן הרביעי שאני מדברת איתו היום. פתחתי ספר טלפונים
באות ד', איך עברי לידר אומר? די.ג'יי זה לא שם פרטי, אבל בתל
אביב הם יותר מכוהנים, כמעט חצי אלוהים. אני חייבת להתארגן על
עוד תקליטן ולדבר עם פסייקו מיקרו, אין מסיבה בלי פסייקו מיקרו
כמו שאין יום סטודנט בלי ברי סחרוף.
"אל תדאג בני, הכל בשליטה. אני הולכת לארגן מסיבה כזאת שהעיר
עוד לא ראתה, לפחות לא מאז שהפועל באר שבע חזרה לליגה. אני
הולכת להחזיר לך את הצבע ללחיים, רק תמצא לי עוד תקליטן, איזה
די.ג'יי שמוכן לבוא לנגן בשביל שעתיים."
נשאר לי לדאוג רק למקום. בקיו אין מצב, הקיו זה בשביל כוסיות,
אף אחד לא יבוא למסיבת טראנס בקיו. הפורום זה לבאר שבעיים,
עדיין קר בשביל החוות סוסים, צריך למצוא איזה האנגר באזור
תעשיה, איזה מועדון לשעבר, אולי איזה מועדון חדש. וואלה, זה
רעיון הרבה יותר טוב, למצוא איזה מועדון חדש ולארגן שם מסיבה,
לתפוס ככה שתי ציפורים במכה אחת.
"...אני מנגן את כל סוגי המוזיקה, יש לי אפילו כמה משחקים ואל
תשכחי את הליצן..."
"איפה מצאת את הדבר הזה" אני לוחשת לבני.
"אל תשאלי. הייתה בת מצווה לבת שלי, את חייבת לראות את הליצן,
הוא כזה מצחיק."
לא הייתה לי בררה, המסיבה בשבוע הבא, כבר התחלתי לחלק הזמנות,
סגרתי כבר מקום, דיברתי כבר עם פסייקו מייקרו הם יגיעו, אין
מסיבה בלי פסייקו מיקרו.
"שתייה חינם, פינוקים כל הערב... כניסה רק שלושים שקלים...
תבואו יהיה מגניב... בנות אתן באות למסיבה היום... חבר'ה, נטו
טראנס..."
לא עצרתי לרגע. הרמתי טלפונים לחברים, אקסים לשעבר, חברי
אגודה, ראשי מחלקות. כבר השגתי חסות של המחלקה לרפואה, המחלקה
למדעי ההתנהגות ושל ראש הסגל הזוטר. המסיבה כבר לא הייתה העסק
של בני, היא הייתה העסק שלי. לא היה כאן ניסיון לשמור על
הפיצוציה פתוחה, זו הפכה להיות מלחמה שלי באיתני הטבע. מכל
מעבר צצו הכוחות שניסו לסגור לי את המסיבה, חברות אבטחה,
יחצ"נים אחרים, בעלי מועדונים, כולם רצו לראות אותי נכשלת, אבל
אני הייתי מוכנה להראות לכולם שאני מסוגלת להרים את הפרוייקט
הזה.
"... יו גוט טו... וורק...", אתה חייב לעבוד, מוזיקה מטורפת,
אבל אין לי זמן לכלום, אני רואה את בני עומד בפינה ליד המדרגות
מחייך, כסף מחליף ידיים, המועדון מפוצץ, הבעלים מבסוט, הוא לא
חלם לראות כל כך הרבה סטודנטים במקום הזה, אבל אני חייבת
לעבוד. נשיקות מכל הכיוונים, פסייקו מיקרו גדולים, מי אלה
האנשים האלה, אני באמת מכירה את כולם, למה הייתי צריכה להביא
את זה על עצמי, לחיצות ידיים, אני חייבת להגיע לבר, נגמרה שם
השתיה. "היי בני, תזיז את הליצן מהמכונת סוכר", הוא מצחיק
הליצן הזה.
"אפרת יש בעיות בכניסה"
"שנייה, אני לא יכולה להיות בכל המקומות בבת אחת", אני חייבת
להגיע הביתה, להירגע, לחלוץ נעליים, לעשן סיגריה ולשתות איזה
כוס קפה, מה בסך הכל רציתי מבני, קצת חלב.
אהבתם את בני הובלות הנה פרנויה בראש שלכם
http://stage.co.il/Stories/70021 |
