זריחה -
יש עוד זיק של תקווה.
השמש רצה אל מעלינו,
כמו רוצה שיגיע כבר מחר.
החום מתיש אותנו,
אפילו יותר מהמלחמה.
-----------------------------
שעות אחר-הצהריים השקטות של יום שבת.
עוד יום שביעי שאין בו
ולו שמץ של עונג.
-----------------------------
אני, החייל במחסום, נושא עיני בפחד קדימה.
האם תהיה זו השקיעה האחרונה?
אני, התינוק שטרם נולד, מביט אל תוך עיני החייל
דרך עיני אימי.
שייתן לנו לעבור.
האם אזכה לראות את הזריחה הראשונה?
-----------------------------
אני, כותבת השירים, חושבת על החייל ועל התינוק,
ועל אימותיהם,
ועל כל אלה שהשמש השוקעת
מותירה את קבריהם קרים ואפורים.
אני כותבת והשמש שוקעת.
חושך מסביב -
ספק ופחד.
האם תגיע הזריחה?