כרמי הגפנים ניטעו במורד הגבעה, העלים הירוקים החלו ללבלב על
הזמורות החומות, מצפינות בתוכם סודות על ענבים מתוקים וקיץ
ארוך וחם שמתקרב. עוד עבודה רבה נשארה בטרם נזכה להנות מהפרי
המתוק, קודם לקשור את הענפים הצעירים ואחר כך לעבור אשכול
אשכול ובתנועות סירוק קלות לברור מתוכו את הענבים אשר לא יזכו
להבשיל, עבודה קשה אשר רק בסופה, בעוד מספר חודשים, תראה
ברכה.
הגשמים הרבים צבעו את הגבעות בירוק עז, שדות של פרגים וכלניות
היו שזורים בתוך הים הירוק, עדרי צבאים אשר זכו בטוב שמיים
התרחקו מהכרמים ורעו במרחבים המוריקים, חדי העין יכלו להבחין
בתנועת שפני הסלע בין הסלעים. אלה יוצאים להתחמם בשמש, לא
שוכחים להשאיר שומר שיזהיר אותם מפני הסכנה המתקרבת. לצד חומת
העץ הגבוהה ניטע מטע הזיתים, מכסה בקדרותו על הירוק החורפי.
מסיק הזיתים נגמר כבר לפני חודשים ארוכים ועכשיו המטע עומד
בבדידותו, מסתיר במעט את החומה הגבוהה. איכרים מאחרים מיהרו
להיכנס אל מאחורי השער הכבד מגיפים את מנעוליי הפלדה, נושאים
אחריהם עגלות עמוסות ומברכים זה את זה בברכת לילה טוב, אחרים
מושכים אחריהם עיזים אחדות, מפחדים להשאירם ללילה בחוץ. אימהות
מודאגות מילאו בקולם את הרחובות הצרים מחפשות אחר ילדיהם, אלה
נכנסים לבתים מוחשכים אוכלים ארוחת ערב, אט אט נסגרים החלונות,
דממה ירדה על הכפר.

רעש הכלבים הפר את השקט, שקשוק שרשראות כבדות, נביחות עזות
ויללות כלפי הירח, כלבים מסוגים שונים, חלקם עדין גורים, אבל
חלקם יכל היה להעביר חלחלה גם בגיבור שבלוחמים, כלביי רועים
גרמניים באזניים זקופות, רוטווילרים שחורים רגליהם נטועות
בקרקע, מחכים לזהות דמות חשודה אליה ניתן לפתוח בריצה, כלבים
מעורבים, מוטציות מעשיי ידי אדם שכל מטרתם לספק ביטחון,
להזהיר, לתקוף כל אורח אשר ינסה להיכנס לכפר בלילה.

פעמוני הכנסיה החלו לצלצל. לא היה זה צלצול מבשר טובות. הצופה
הניצב בשער זיהה תנועה בין הכרמים, צחוק מתגלגל על הגבעות,
הכרמים אשר בבוקר הסתירו בתוכם סודות על חגיגות הילולים, בנות
כפר לבושות לבן, טמנו בתוכם כעת רק חושך ושחור. הנשים משקיטות
את בכי הילדים הקטנים, מסתגרות איתם בחדרים, הודפות  את
הרהיטים הכבדים אל מאחורי הדלתות ומגיפות את החלונות. הגברים,
זה אוחז בקלשון עץ וזה אוחז בלפיד החלו מתכנסים במרכז הכפר.

הכלבים הגבירו את נביחתם מרגישים בריח החיה המתקרבת, חלקם
הקטנים יותר מיללים בפחד, וחלקם מושכים בזעם את כבלי הפלדה
הקושרים אותם למקומם, קצף יוצא מבין שינהם, רצים הנה והנה
מנסים לעקור את מוטות הברזל שמחברים אותם לקרקע. שחררו את
הכלבים, נשמעה הצעקה בקצה הכפר וכאש בשדה קוצים חלפה בין
הגברים. השער הכבד החל להיפתח, הכלבים שוחררו מהשרשראות והחלו
לנוע לכיוונו, עדר של כלבים יצא בריצה דרך השער, נביחותהם
ממלאות את הלילה, בעקבותם רצים הגברים מנסים להדביק את הנחשול
האדיר הזה, ריצתם מכסה על פחדיהם, רצים אחד בעקבות השני אל עבר
החיה אשר נמצאת מעבר לגדר העץ בין הכרמים, אוחזים בלפידים הם
יוצאים לחפש אחריה.

החיה שומעת את הכלבים השועטים לכיוונה מנסה להימלט אל בין
הזיתים, אבל הכלבים בעקבותיה, טועמים את הריח הנישא באוויר,
ריח הפחד, ריח הסכנה, צחוקה עדיין מתגלגל בין הגבעות וזורה פחד
בלב אנשי הכפר. שם, בין עצי הזית שמאחורי חומת העץ, נעצרת
החיה, החומה סוגרת עליה מאחור, מלפנים הכלבים, היא חופרת
ברגליה הקידמיות בקרקע, נוהמת לעבר הכלבים, חושפת שיניים. לאט
לאט הם מקיפים אותה, עדיין מפחדים, לרגע קט הם עומדים זה מול
זה: עדר כלבים חושף שיניים והחיה, צבוע אפור בעל רגליים חזקות
וצחוק מתגלגל, הכלבים נעצרים, מביטים בצבוע חלקם מוריד את זנבו
ככניעה וחלקם ממשיך לרטון, צעקות הגברים נשמעות מאחור מנסות
להדביק את העדר אשר פנה אל בין הזיתים.

כלב כנעני לבן מניף את זנבו וזוקף את אזניו מתקרב אל הצבוע,
רוצה להריחו. הצבוע מנסה לסגת לאחור אך חומת העץ מונעת זאת
ממנו, הוא מזנק קדימה מנסה לנעוץ את שיניו בצואר הכלב, אבל זה
נסוג מבעוד מועד ונושך את הצבוע בפניו, ריח הדם מחזיר לחיים את
הכלבים. אלו מזנקים קדימה לתפוס את הצבוע, חלקם אוחזים בצוארו
חלקם קורעים את ביטנו, יללות הקרב מחרידות את הלילה, בכי הנשים
בחדרים מתגבר הם מקרבות אליהן את ילדיהם הקטנים מאמצות אותם אל
ליבם, זה לוקח מספר דקות עד שגופת החיה מונחת על הקרקע, מרוטשת
מנשיכות הכלבים, אחד אחד עוברים מעליו, זה מריח אותו וזה מסמנו
בשתן להראות את חלקו בניצחון. אז הם נכנסים בחזרה לכפר, כל כלב
חוזר אל חצרו, מלקק את פצעיו. השער הכבד נסגר, דממה יורדת על
הכפר.

הבוקר עולה על הכפר, צובע את הבתים בצבעים שמחים, הילדים
יוצאים למשחקם ואפילו הכלבים אינם נראים כאותם מפלצות צמאות דם
מהלילה הקודם, הם מקשקשים בזנבם ומלקקים את הילדים היוצאים
לשחק, הגברים העייפים מהריצה הליילית יוצאים לעבודת השדה,
מברכים איש את רעהו בברכת בוקר טוב, פה ושם הם נעצרים דנים במה
שקרה, לא נותנים לזה למנוע מהם את שגרת יומם, הרי יש לקשור את
הענפים הצעירים ולסרק את האשכולות הקטנים בטרם נזכה לקטוף את
הפירות.

מעבר לחומת העץ בין עצי הזית אשר מכסים בקדרותם על הירוק
החורפי, מונחת הגופה, לאט לאט היא משנה את צורתה לא עוד חיה כי
אם אדם, מאוחר יותר יבואו האיכרים ויטמנו אותה בצד עם שאר
הגופות. לא תמיד מזהה הצופה את תנועת החיה לא תמיד מספיקים
הכלבים, לפעמים החיה מצליחה לחדור מבעד לחומת העץ הגבוהה, שקט
כבר אין בכפר.