קרן האור אשר נכנסה דרך חלון החדר האירה על פניה של מורן,
עיניה נפקחו במעט והיא הביטה אל עבר השעון המעורר שעמד ליד
מיטתה. השעון הראה שבע בדיוק והיא ידעה שיש לה עוד חצי שעה
לישון, לימודיה היום היו אמורים להתחיל בשעה תשע. בכל זאת מורן
אילצה עצמה לקום, התלבשה, ושטפה את הפנים. לאחר הגעתה חזרה אל
חדרה היא התפנתה להביט על עצמה במראה. מחשבות התרוצצו בראשה
בזמן שהיא הסתכלה על עצמה. מולה, בתוך המראה, עמדה נערה, עם
שיער ארוך וברונטי ועיניים כחולות. חוץ מפנים אלו, שאותם היא
ראתה כבר לאורך כל שבע עשרה שנות חייה, היא ראתה גם את גופה,
היא נראתה לעצמה שמנמונת במקצת, זה, הבטן שלה, היה הדבר שהיא
הייתה בטוחה שדחה את כל הבנים ממנה. היא הייתה בטוחה שאף אחד
מהבנים לא ירצה לדבר אתה כעם נערה שלא לדבר על לצאת אתה.
כך שקועה במחשבות האלו היא הלכה אל עבר המטבח, שם אכלה את
ארוחת הבוקר שלה, ויצאה אל בית הספר. הבית ספר שלה היה ממוקם
די קרוב לביתה, לכן הרבה זמן להרהר בבעיותיה. בשער בית הספר
היא פגשה בחברתה הטובה, שירלי, שתיהן עלו אל כיתתן וכרגיל
התיישבו אחת ליד השנייה והחלו "בשיחת בנות אופיינית". לאט, עם
הדקות שעברו נכנסו כל חבריה של מורן אל הכיתה שלהם. הצלצול קטע
את כל שיחותיהם של החברים שסבבו את שולחנה של מורן והמורה
נכנסה לכיתה.
ארבעים וחמש דקות מייגעות של שיעור, ארבעים וחמש דקות שבהן
מורן חשבה על מי או יותר נכון מה שראתה במראה, על איך היא
יכולה לשנות את עצמה מספיק טוב כדי שתהפוך למישהי בעיני הבנים.
כל המחשבות האלו מנעו ממנה להסתכל סביבה. אם היא רק הייתה
מביטה על כל הבנים שהפנו את מבטיהם אליה מדי פעם בפעם, זרקו
מבט ומיד חזרו להביט חזרה למקום אחר, רק אם הייתה רואה זאת
ומבינה את משמעות "התופעה" אולי הרגשתה הייתה משתפרת ולו
במקצת.
ההפסקה קטעה את השיעור המרתק, זמן ההפסקה היה הזמן בו מורן
הסתודדה עם כל חבריה באיזו פינה בבית ספר ובזמנה היו הם מדברים
ביניהם על כל העולם ומלואו. הפעם, במשך ההפסקות של היום הזה
מורן הייתה מרוחקת מכולם במחשבותיה. כל דקה ודקה הן הוקדשו למי
שהיא, שוב אינה יכלה היא לראות את מבטי ההערצה שזרקו לעברה הן
חבריה והן בנים אחרים שעברו לידה.
העניין היה לא רק זה שמורן עצמה לא שמה לב לכל אותם מבטים,
העניין היה שכל חברותיה ובנות אחרות כן ראו אותם המבטים, כן
ראו לפניהם נערה יפיפייה אשר להיראות כמוה הן קיוו תמיד.
הבנים מצדם פחדו להציע לה משהו, הם פחדו ממנה, יראת כבוד בפני
היופי, הם פחדו שאחת כזאת לא "תשים" עליהם.
מה שלא ראתה מורן ראו אחרים, לפניהם לא עמדה אותה נערה עם
עיניים כחולות ושיער ברונטי ארוך, לפניהם עמד מודל היופי, מודל
חיקוי והערצה, לפניהם עמדה מורן שלהם.


מוקדש לכל אלו שמנמיכות מערכן!