ישבנו באוטובוס בדרך לכינרת.
אתה הבטת לחלון והכיעור שלך בלט משהו .
ניסיתי להתעלם, אמרתי לעצמי שברק זה מה שטוב לי יותר
מהכל.

לקחת לי את היד והיא הייתה קצת מזיעה. זה לא הגעיל אותי.
ציירת לי לב עם האצבע ועברה בי צמרמורת נעימה, אפילו שלא
נמשכתי אלייך.

בעפולה עצרנו בתחנה המרכזית ואני קניתי לחמנייה עם גבינה צהובה
ושוקו בשקית.
אתה קנית רק חפיסת סיגריות  שקראת להם אוכל.

האוטובוס המשיך לנסוע, הייתה בי תחושה של נסיעה לכינרת.
אין כמו התחושה הזו.

לקחנו איתנו תיק גב ושקי שינה .
יומיים בכינרת עם ברק, לא נשמע מרגש כלל.
אבל יומיים בכינרת נשמע מפוצץ. רחוק מהבסיס , רחוק מהבית ורחוק
מכל מה שגורם לי להרגיש שצריך להיות ולעשות.

אז לא הכרתי את הפיה הטובה שלי ואת החצי השני שלי, רק את ברק
והעיניים הכבויות שלו , והסיגריות שבסוף גם הן נירדמות כבויות
במאפרה או סתם על המדרכה .

ברק איתי במיטה, לא מזדיינים כי אני לא אוהבת אותו, ברק איתי
בגינה לא מתנשקים כי אני לא אוהבת אותו, ברק איתי בבית קפה, לא
מחזיקים ידיים כי אני לא אוהבת אותו.

ברק אוהב אותי!
אהבה קצת מעיקה , דביקה , מתסכלת. הלוואי שלא היה אוהב ואז
היינו יכולים להיות כמו אחים. כי אני אהבתי אותך כמו אח.

הגענו לכינרת מיקמנו את עצמנו על הדשא בחוף לבנון, הוצאת מגבת
והורדת חולצה, חזה לא שעיר במיוחד  שכבר ראיתי בנסיבות לא
מיניות בכלל.

"בוא למים" האצתי בך, חית מים שכמותי, לא יכולה לראות מים ולא
להכנס. אתה הלכת אחרי, תמיד ניגרר אחרי , איפה שאני גם אתה,
לפעמים זה מעיק. אז למה לקחתי אותך איתי לכינרת?

כשנהיה קצת חשוך וירד הערב הוצאנו קופסאות שימורים ואכלנו עם
כפית. גרעיני תירס מתוקים כמו הכינרת מתוקה שאין כמוה  , אך
איתך משחקת משחקים של כאלו רומנטיות בצורה של ירח חייכני
המתנגש בקרניו במיימיה הרגועים המשקשקים ,של החוצפנית המעיזה
הזו, תחת רוח חרישית וקייצית.
אתה לא אכלת הרבה כתמיד, היית רזה, פעם סיפרת לי שאחרי בית ספר
היית אוכל רק מנה חמה כי זה מה שאמא עשתה לארוחת צהריים.
כנראה אמא שלך לא אהבה לבשל במיוחד.
אולי בגלל זה התחתנת עם דוסית, אלה כל היום עומדות במטבח מעל
הסירים. מעניין אם היא כבר בהריון.
גם אני מתחתנת ברק, אתה יודע?
אבל לא עם דוס.

בכינרת עשו מסיבה מגניבה על החוף וכל החוף הלך לרקוד, גם
אנחנו. אתה היית כבד ועייף, אני להפך, רוצה לקפץ ברחבה , רק
חבל שאתה איתי, מפריע לי להכיר בנים חדשים.
אני חיילת בת 19 ובא לי חבר אתה יודע, ומחר לתימני יש יומולדת
ונורא בא לי לשכוח מזה, גם לי כואב ממישהו, נו מה חשבת שרק אני
מכאיבה ולי לא מכאיבים.
אולי אם לא היה כואב לי ממישהו או ממשהו בכלל לא הייתי ידידה
שלך, או בעצם  ידירה , או  חבדה,  כמו שהמצאת עלינו את
המושגים שממחישים ידידות + חברות = ידירות &  חבדות.

אני רוקדת בכינרת על חוף לבנון ואתה שותה איזה משקה , לא
מעניין אותי מה. איזה ערס אחד תוקע בי מבטים, יופי שיבושם לו.
מרוב יאוש טוטאלי אני מתחילה לתקוע בו גם מבטים, אז יופי
שיבושם גם לי.
אתה כמו סמרטוט משיר הסמרטוטים של אביב גפן אומר לי : " אם את
רוצה להכיר אותו אל תתני לי להפריע לך".

שלוש שעות קודם שכבנו על הגב והבטנו לכוכבים , סיפרתי לך סוד
מהתיכון, משהו שלא סיפרתי לאף אחד . אתה הבנת וזה באמת נגע לי
ללב.
אחר כך ראינו מלא כוכבים שנופלים ונורא התרגשנו מזה, כי מימינו
לא ראינו כל כך הרבה כוכבים נופלים. בסוף הייתה לנו הארה
וגילינו שזה בכלל ציפורים, כל כך אופיינו לשנינו, היו לנו גם
דברים אופיינים ביחד. אז מה אבל לא התאמת לי טיפוס פסימי שכמוך
עם עינים כבויות ועשן של סיגריות שצף בראות.

הערס ואני לא דיברנו, בכל זאת יש לי לב רחום ולא רציתי להכאיב
לך.
למחרת האיר לי יום עצוב במיוחד על הכינרת. ה-15 לאוגוסט
ולתימני יש יומולדת. כאב לי נורא והיו לי מחשבות טורדניות עקב
כך.
ראית שעצוב לי ולא הפרעת לי להתמכר לעצב שלי. הפנתי אלייך את
הגב במטרה להיתייחד עם הכאב שלי ועם התימני שלבטח זיין לאישתו
את הצורה. איכס, בטח הוא מזיין מהר מידי והיא אף פעם לא מספיקה
לגמור.

אחר כך ישבנו על ספסלים של פיקניק ואמרתי לך שוב שאני לא אוהבת
אותך, ואתה היית מבואס וכעסת. אבל ידעת מההתחלה שאין לך סיכוי
איתי, עוד כשהלכת עם עגיל הפוך בתקופה המעושנת שלך.
זה לא שאתה לא חמוד, אתה כן  ואתה גם חכם אפילו שאתה איטי אבל
אני מחפשת מישהו שמח ובטוח בעצמו שירומם אותי ולא יפיל.

את היומיים בכינרת סיימנו בתנוחה של ברוגז היינו בכינרת בפינות
נפרדות,והיו גלים גדולים. כאלה גדולים בחיים לא ראיתי בכינרת,
התאורייה שהמצאתי הייתה שהיא סוערת כי זה היה היום שהתימני שלי
נולד , ואפילו היא כנראה כעסה על הקיום שלו בעולם והביעה מחאה
בצורת גלים רמים שנשאו אותי לעולם הדימיוני של שנינו.

ברק, אחר כך נעלמנו כל אחד לדרכו, לא, לא ממש מאותו היום של
הכינרת אולי קצת אחרי , אני גם לא זוכרת.

זה היה יפה עד כאב לראות אותך פעם ב... ולשמוע איך אתה כבר לא
אוהב אותי ואיך המשכת בחיי האוניברסיטה ואיך הכרת מישהי שאוהבת
את ההודעה הנדושה במזכירה שלך שאני אמרתי לך תחליף כי היא כבר
ישנה ואתה אמרת אבל את מיכל זה מצחיק, בטח ניסית להגיד- הדעה
שלה היא שנחשבת ושלך ממש כבר לא.
אבל אני שמחתי בשבילך ששכחת ממני וששכחת אפילו את השמות של
חברות שלי כי זה הוכיח שהתגברת עליי ובעצם רציתי שתתגבר כי
באמת שלא התכוונתי להכאיב לך אף פעם.

אבל האמת היה לי נורא קשה שככה שכחת הכל,ואת כל הקשר שלנו
שבעיני היה נורא יקר.
ואני שתמיד הייתי גרועה בפרידות משכתי לך בחולצה בפעם הארונה
שראיתי אותך איתי ועלית לאוטובוס ואמרת " ביי מתוקה" וכבר לא
אהבת אותי ואני כן אבל רק בתור ידיד חשוב שכזה שיש לו מקום
מיוחד בלב שלי.


אבל מה אני רוצה ממך - הרי אני זאת שדחיתי אותך- ברק- בלי
סוף.
היית הסמרטוט שלי בלי שבכלל רציתי שיהיה לי אחד כזה, אני
האחרונה שאוהבת לעשות אנשים או גברים לסמרטוטים .  

מודה שלקח לי הרבה זמן להתגבר עלייך, אני גרועה בפרידות, אתה
התגברת עלי יותר מהר, אולי כי היית מאוהב בי וכשההתאהבות חלפה
לך לא נישאר כלום. בסופו של דבר גם אני התגברתי, עלייך, על
הכינרת על לילות משונים של ירח מלא, על זכרונות אבודים
שהתגעגעתי הרבה, ואפילו ,תשמע על התימני התגברתי כבר ממזמן.


לפני חצי שנה בערך ראיתי אותך ואת הדוסית, מודה זה היה מבדר,
לא חשבתי שיום אחד אני אפגוש אותך ותגיד לי : "תכירי את אורית
אישתי" ועוד דוסית,אני רוצה להגיד לך שזה היה וואו רציני כזה.
ברק נשואי , ברק ששובר את כל המסגרות, שכותב שירים רומנטיים
ומכתבים חסרי תקנה, ברק שמציע לי את העולם ומחזיק ביד גלובוס
קטן שעולה עשרה שקלים אולי . שהולך עם עגילים הפוכים ושותה
בירה מבקבוק באמצע הבוקר ליד הסינימטק.

אני מתערבת שאתה שכחת את הדברים הקטנים שבי ואני זוכרת הכל.
על כמה מתערבים? על גולובוס בעשרה שקלים?

טוב ברק אז רציתי לספר לך שגם אני מתחתנת לא עם דוס אלא עם גבר
נורמלי לחלוטין שבניגוד אלייך בטוח בעצמו ואופטימי משהו.
והוא והפייה הטובה די רוממו אותי מאז התקופה של ברק .

ואתה באשר אליך, אני מניחה שתמיד תישאר זכרון נוסטלגי בקופסא
הישנה והטובה שלי שבמוח, עוד פרידה שהיה לי קשה לסבול בחיים
שלי.
וכן מצטערת שאין לי סיום טוב לסיפור שלנו, אבל בנינו הוא
הסתיים ללא סיום , פשוט ככה מת בהדרגה וניקבר בשתי ערים שונות
ובשני מוחות שונים.

דש לדוסית ותשמור על עצמך




מתנצלת מראש על שגיאות כתיב מיותרות ומעצבנות, יש לי נטייה
לכאלה , אני יודעת, מקווה עד עמקי לבי שההגאה שעשיתי צמצמה ולו
במעט אותן