אמונה..

אמונה באלוהים.

לפעמים שכולם היו הולכים לישון, הייתי פותחת את החלון, מבעד
לסורגים, מביטה למעלה בין הכוכבים ומנהלת דו שיח עם עצמי
ואלוהים.

אף אחד לא ידע, רק הוא ואני ותמיד חשבתי לעצמי: "אם הוא קיים
אז למה הוא לא "שם". למה הפיגועים, הרציחות, ההתאבדויות, למה
האהבה בורחת בין האצבעות.

למה לרעים הכל תמיד מצליח
למה לטובים הכל על הפנים
למה יש חסרי בית בכבישים
ולמה ולמה ולמה...

ראיתי שאני לא יכולה בעצם לתקן את העולם, ראיתי שהרבה אגואיזם
מסתובב אי שם. אז בעצם מה צריך להיות חשוב לו האדם אם לא התא
המשפחתי הקטן.

ואז חזרתי לאלוהים וביקשתי שני דברים:

1. שהמשפחה שלי תהיה בריאה ותהיה איתי עוד הרבה הרבה שנים.
2. אהבה תמימה, ישירה, בלי משחקים.


אלוהים שמע.

המשפחה שלי בריאה, (טפו טפו טפו כמו כל האשכנזים), ואני ביקשתי
שהם יהיו איתי עוד הרבה הרבה שנים.

ואלוהים שלח לי אהבה. הוא שלח לי אותך.

כנראה הייתי צריכה לעבור בדרך כל כך הרבה דברים, הייתי צריכה
להתבגר, להשתנות, להבין שבשביל אהבה נכונה ובריאה את צריכה
לגדול ילדה.

אני אוהבת אותך.

אתה יודע להקשיב, תמיד מנסה לרצות אותי, לנסות להבין אותי, רק
שאני לא אכעס, רק שיהיה לי טוב, רק שאחייך ולא אבכה.

אני פונה לאלוהים ואומרת תודה, ושימשיך וישמור לי על האהבה,
שנמשיך להיות חברים טובים, שתמיד נקשיב אחד לשני, שיהיה בינינו
תמיד אהבה, הבנה, כנות והרבה אמונה...

שלך באהבה קרן.