על יצועי הריק, נפשי נודדת
אל מרחקים של זמן
ושל חלום
אל נערה אשר הייתה
ושוב איננה
רק דמות אשר חצתה דרכי
לאור היום.

אייך? אשר שפתיה לא ידעתי
אך לוהטות הן
על שפתי ככבשנים
גם הד מצליל קולך
עוד לא שמעתי
אך מתגלגל הוא באוזני
אלפי צלילים.

היכן את מסתתרת
שמש בוקר
אשר הכתה עיני בסנוורים
בים עינייך תכלת
שראיתי
איך מצולות נראות
ועומקים.

אייך? אשר כלאה נפשי
להיות שבוי לה
לאן נשאו אותך רגלייך, בת חלוף?
על יצועי, כר נוצות מרוט
רק הוא יודע
זרועות חובקות אשר חיכו לך
לאסוף..