הדודה אורה והדוד אור ממש אהבו;
כמו זוג יונים הם היו.
בשבת היו אוכלים מצלחת אחת
ודוד אור לאורה כל-כך דאג:
"אל תצאי בשמש לוהטת,
בחוץ קור אימים - תקבלי נזלת",
קנה וקנה לה מכל טוב -
אפילו את לבני הנשים מהשוק.
דודה אורה עבתה והשמינה
כי ממתקים זללה והחביאה.
דוד אור היה בה מאוהב
והיא- הייתה כרוכה אחריו.
את כל המחזרים דחתה על הסף-
מי עוד ייקחה כל שבוע ללאס- וגאס?
דוד אור ידע שלדודה דמיון פורה
לא ידע מה לעשות- הלכו לרופא.
הרופא מיד ציווה על דוד אור
לקנות מחשב ולהתחבר ל-NET "עוד היום",
לחפש פורום עם הרבה דמיון
אשר בו הדמיון נחשב לכשרון,
אפילו המליץ הד"ר על ארבלון
שמנהל איזה פורום ב"תפוזון".
וככה הגיעה דודה אורה -
ביד אחת מקלדת ובשנייה בננה,
והתחילה על ארבלון לפנטז-
לתת לדמיונה הפורה להתפרץ.
ארבלון לא נשאר חייב לרגע
והשיב לדודה על הרגע-
קטע תמורת קטע, שיר תחת שיר
עד שדודה החלה להאמין
שהדמיון בכלל מציאות
ואם תלמד קצת על חקלאות
יהפוך הפרדס של "תפוז"
לבית פגישות לצורך "חפוז"
עם ארבלון הכחול והנחמד
אשר הד"ר המליץ לה כמרשם.

חחחחחחחחחחחחה

25/09/02 ©