לא עבר הרבה זמן עד ששוב מצאתי את עצמי בתוך החדר שכרגיל היה
מלא טחב אבק וריח מעיק של שמן ,שלא לדבר על כתמי שומן שישבו
להן בין החרסינות של הקיר שדרך אגב היו מעוטרות בציורים ירוקים
דהויים פסיכודליים ,כנראה זה היה מגניב באמצע שנות השמונים.
רציתי לאכול משהו למרות שהיה מוקדם מידי ,עשר בבוקר, אבל לא
יכולתי הייתי חייב לשמור עליו.
הבטן שלי קרקרה בטירוף ורק חשבתי מתי אחזור כבר הביתה ומתי
אפגוש אותה סוף סוף ומה אגיד לה , רק את השם שלה ידעתי גם את
זה בקושי אבל ידעתי איך שהוא שהיא שווה את זה לפחות קיוויתי.
מרוב שעמום שמעתי את שני הדיסקים שהיו לי ללא הפסקה אריק
איינשטיין שר שם כמה חם ואני כבר מת שיגמר הקור המזדיין הזה
שגומר לי את האצבעות ואוכל לשבת בשמש ולהשתזף על החוף.....
טוב כנראה זה המחיר שצריך לשלם אם אני רוצה קצת כסף בחיים לשבת
בחדר מגעיל שמרגע לרגע נהייה יותר שנוא עלי, הקטע שלא תמיד
חשבתי ככה, כנראה הדחקתי את זה בצורה כלשהיא נהייתי זומבי
,פתאום לא ממש היה אכפת לי מאף אחד.
ממש מחניק כאן חשבתי לעצמי ולאט לאט הרגשתי איך המוח שלי מתנפח
מרוב שעמום או שפשוט בהיתי יותר מידי במסך המחשב.
אחחחחח בטח חברים עכשיו עושים חיים ואני כאן נרקב ועוד בסוף
שבוע.
כמובן אף אחד לא מתקשר רק שצריכים אותך מתקשרים תעשה לי את זה
תארגן לי פה איך עושים את זה וכל השיט הזה ,וזה לא שאני לא
אוהב לעשות דברים לאנשים אבל שמערכת חברית מתבטאת בכך שהם
אומרים ואני עושה זה לא ממש מהנה ולא ממש חברי מצד שני למרות
כל הפוזות ולמרות שזה נשמע פרימיטיבי חברות כמו בטבע מתבססת
על
יחסי גומלין אנשים מסתובבים עם אנשים אחרים כי הם מקנים להם
משהו וגם אם הסיבה היא שהוא או היא פשוט מעלים חיוך על פרצוף
אחד של השני.
האמת לא אכפת לי לישון אבל כאן לא ממש אפשר אם אני ארדם ימצאו
מחר את הגופה שלי פה חנוקה או אכולה או משהו כזה לא בא לי
לגמור ככה ולא עכשיו אני עדיין צעיר למרות שהזמן ממש רץ לי
,אבל שאני כאן בחדר הקטן והלא נעים הזה הזמן די עומד מלכת הוא
לא זז כמו בועה
שכמובן בסוף מתפוצצת והאמת טוב שכך
שלוש וחצי שנים בתוך בועה זה פשוט לא זה!

(פסקו ונקדו לפי ראות עיינכם אין לי כח)