כאן הכל נגמר. לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה שפל... זה היה מובן
מאליו שמדובר בזמן, שהולך להיגמר....לך הצידה ג'וני, אני לא
רוצה שתסתכל, מראות זוועתיים שכאלה אפילו אתה לא צריך לראות.
ג'וני הבין מה בילי רצתה. הוא הלך הצידה ולא הסתכל.
לא עבר זמן רב עד שנשמע הקול הנורא, קול של כדור הנורה מאקדח
שבילי החזיקה בידה. האקדח היה מכוון לראשה.
ארבעה ימים הייתה מוטלת על הרצפה גופתה של בילי. אף שכן בבניין
לא טרח להתקשר למשטרה, אף אחד לא שמע את קול הירייה.
ביום החמישי הגיעה לבסוף המשטרה, מלווה בצוות אמבולנס מספר
142.
דפיקה נשמעה על דלת דירתה של בילי פונטיין, אך לא היה מי
שיענה, לאחר דקה נשמעה דפיקה נוספת שקולה הדהד בחלל חדר
המדרגות.
כאשר הבין פקד ריצ'רד לונסון שהדלת כבר לא תפתח, הוא נתן
לאנשיו פקודה לפרוץ את הדלת. ראשון נכנס ריצ'רד, אחריו שני
אנשיו ואחריהם צוות האמבולנס מספר 142. ריח דוחה של גוויה עלה
מן החדר הסמוך.
הפקד, מלווה באנשיו, צעדו במהרה לחדר הסמוך, שם גילו את גופתה
של בילי. ריצ'רד הזעיק את צוות האמבולנס 142 שמיהר להגיע
לחדר.
לא היה צורך באדם מומחה על מנת לקבוע כי בילי כבר מתה מספר
ימים.
שקט קודר שרר בחדר. לפתע, נשמע קול זועק מארון הבגדים החשוך.
זה היה ג'וני. ריצ'רד ראה את עיניו השחורות של ג'וני, אשר כבר
נהיו אדומות בגלל שלא ישן כבר מספר ימים.
ריצ'רד התקרב לארון בצעדים קטנים, הוא קיווה שבדרך זו הוא לא
יפחיד את ג'וני, שכבר היה מבוהל מספיק לאחר המראה הקשה שהוא
ראה.
לבסוף הגיע פקד ריצ'רד לארון, באותו רגע אנשיו של הפקד לא יכלו
להבדיל מי מפחד יותר, הפקד, או ג'וני.
הפקד הדליק את האור בארון, וראה את ג'וני יושב על ערמת בגדים
שהעלו אבק. הוא קרא: "אני מהמשטרה, באתי להגן עליך, עכשיו הכל
נגמר, אתה בטוח, אתה יכול לצאת עכשיו".
ג'וני לא הגיב, וכך חזרה סיטואציה זו מספר פעמים, עד שג'וני
נכנע לנדנודיו החוזרים והנשנים של הפקד.
ג'וני התמתח וקם על רגליו. הפקד משך אותו בידיו והוציא אותו
מהארון.
באותו זמן, גופתה של בילי פונתה מן הדירה, כל החלונות נפתחו,
ובריזה נעימה חדרה דרכם.
גופתה של בילי הובאה לחוקר מקרי מוות, אשר קבע חד משמעית כי
בילי התאבדה. החוקר, לארי גלאנס, הציג בפני ועדת החקירה את
הראיות שמצא בדירתה של בילי, ואת הראיות שמצא על גופתה.
"טביעות האצבעות שנמצאו על האקדח היו של בילי, האקדח רשום על
שמה, והכדור שנורה הוא יחיד מסוגו, וניתן לקנות אותו רק באזור
בו גרה בילי.
הועדה דנה בנושא מספר דקות, והחליטה פה אחד כי בילי פונטיין,
מזכירה פשוטה מלוס אנג'לס, בת 33, התאבדה.
ראש ועדת החקירה תייק את המקרה כ"עוד מקרה של אישה קשת יום אשר
שמה קץ לחייה האומללים".
אף אחד לא הכיר את בילי מקרוב, היא הייתה מתבודדת, ככה אמר אחד
משכניה של בילי. ככה גם אמרו שאר השכנים.
חוץ מאחד, שמו היה טום, את שם משפחתו הוא לא הסכים למסור
לשוטרים.
טום טען שבילי הייתה אישה מופרעת בנפשה, והוא בהחלט מבין למה
היא התאבדה. "היא לא תחסר לאף אחד זה בטוח. שאר השכנים לא
מוכנים להודות בזה כי הם פשוט מפחדים שיחשדו בהם".
השוטר לא שאל עוד שאלות, ועזב את הבניין.
אותו שוטר היה סטיב מורגן, שהתחיל לא מזמן את שירותו במשטרת
לוס אנג'לס. כל הדרך לביתו חשב סטיב על טום ועל מה שהוא אמר
לו.
המחשבה שבילי אולי נרצחה, לא הסכימה לצאת מראשו.
הוא הבטיח לעצמו שלמחרת בבוקר הוא יברר פרטים על טום, שאולי
לבסוף יוביל אותו לרמזים חדשים בחקירה.
סטיב ידע שהחקירה כבר נסתיימה, אך בכל זאת היה נחוש בדעתו
למצוא עוד פרטים על מותה של בילי.
למחרת נסע סטיב למשטרה בבוקר, והתחיל בחקירה נמרצת, בדיוק כמו
שהבטיח לעצמו בלילה הקודם.
הוא חיפש בארכיונים המשטרתיים, אך לא מצא שום דבר שקשור לבילי
או לטום. כאשר עמד להתייאש, הוא נתקל בכתבה משנת 1978, הכתבה
התפרסמה בעמוד האחורי של עיתון מקומי קטן בלוס אנג'לס.
בכותרת היה רשום: "ברכות לבילי וטום על נישואיהם"
מסתבר שבילי התחתנה בשנת 1978 עם טום פונטיין.
כאשר גילה סטיב את שם משפחתו של טום, היה לו הרבה יותר קל לחפש
מידע עליו. הוא ידע את מקום מגוריו, את שמו המלא ואת גילו.
הוא חיפש בין אלפי התיקים המשטרתיים את תיקו של טום.
תיק משטרתי נפתח רק אם אדם עושה עבירה זו או אחרת.
הוא הלך ישירות לתיקים באות פ', הוא חיפש עד שהגיע לבסוף לשם
המשפחה פונטיין. ליד השם פונטיין היה כתוב טום.
בתיק המשטרתי היה פירוט מלא על חייו של טום, אך הייתה גם עבירה
אחת.
מסתבר בשנת 1977, השתמש טום באלימות כלפי חברתו לחיים באותה
שנה, בילי מידלר. כנראה ששם משפחתה של בילי היה מידלר, אך כאשר
התחתנה עם טום, היא שינתה אותו לפונטיין, ומאז לא שינתה אותו
שוב.


סטיב הבין מייד שבילי לא התאבדה, אלא נרצחה על ידי טום
פונטיין.
כל מה שנשאר לסטיב לעשות זה להרשיע את טום, אך לפניו עמדה עוד
דרך ארוכה ותלולה. היה עליו למצוא ראיות מרשיעות נגד טום, והוא
לא ידע היכן למצוא אותן.
סטיב פנה לפקד ריצ'רד שעבד אתו באותה תחנת משטרה.
ריצ'רד סיפר לסטיב על ג'וני, שנמצא במצב טראומתי קשה.
לסטיב נודע שג'וני מאוכלס ב"כלוב סגור" והוא הלך לפגוש בו.
סטיב הגיע למקום בו מאוכלס ג'וני, והציג עצמו כ"חבר", והוא
ביקש לצאת עם ג'וני לטיול באזור, זאת כדי שג'וני יוכל לנשום
אויר צח. אויר צח אשר הוא כבר לא נשם הרבה זמן, מאז מותה של
בילי.
לסטיב לא היה שום רעיון כיצד להוציא מידע כל שהוא מג'וני.
כידוע ג'וני שרוי במצב טראומתי קשה, ואין ביכולתו לדבר כלל
לאחר המראה שראה.
סטיב החליט לקחת את ג'וני לבניין בו מתגורר טום, אולי ג'וני
ייזכר בדברים שראה או שמע, ובכך יוכל לעזור לו בחקירה.
לאחר כשעה של הליכה מייגעת ברחובות לוס אנג'לס, הגיע סטיב עם
ג'וני, לבניין בו מתגורר טום.
ג'וני הצמיד את אפו אל הרצפה, והתחיל להריחה, הוא משך את סטיב
בחוזקה עד שלפתע נעצר בפתאומיות. ג'וני השמיע קול של בכי, אך
סטיב לא הבין מה ג'וני רוצה ממנו. לבסוף סטיב שם לב שרגלו של
ג'וני מונחת על לבנה השבורה למחצה.
סטיב הרים את הלבנה ומתחתיה הייתה מונחת תיבה קטנה מעץ.
סטיב הוציא את התיבה, ופתח אותה.
בתוך התיבה נמצאו כפפות שחורות, משתיק קול המתחבר לאקדח,
ומחסנית אקדח מפורקת. סטיב לקח את הראיות לתחנת המשטרה, וערך
חקירה נרחבת בניסיון למצוא איזה שהוא קשר בין הראיות לטום.
הוא חזר אל הכתבה שמצא בעיתון המקומי משנת 1978. בכתבה שהייתה
בעמוד האחורי על בילי וטום, הייתה תמונה קטנה של שניהם.
בילי החזיקה את ידו האחת של טום, וידו השניה של טום הייתה
משוחררת, אך לא צמודה לגופו. טום הגדיל את התמונה וראה שעל ידו
הימנית, המשוחררת, מולבשת כפפה שחורה, בדיוק זאת שהוא מצא
בתיבה בבניין של טום.
באותו רגע הבין סטיב שטום הוא הרוצח, הוא הבין שבילי לא
התאבדה,
סטיב ידע זאת כל הזמן, אך לא היו לו את הראיות להוכיח זאת.
טום נמצא אשם ברצח של בילי פונטיין, ונשלח לשני מאסרי עולם.
באותו רגע הבין טום כמה התקשורת היא קטלנית.