[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
גשמי ברכה

הייתה מודעה בעיתון על צעדת הנגב שאמורה להתקיים באזור ערד,
ואני מדבר על תקופה בה עדיין אהבתי להוציא את עודפי האנרגיה
בטיולים ומסעות (כיום שומר הרזרבות לתענוגות מסוג אחר).
נרשמתי, התארגנתי וכעבור ימים להסעה המאורגנת עליתי ומצאנו
עצמנו בנקודת התכנסות באמצע שומקום, למעט מאהל המארגנים ואזור
חנייה עצום לכל האוטובוסים אשר רוקנו מתוכם אלפי צועדים. השמש
לא חייכה אלינו והשמים נתקדרו בעננים נמוכים אשר לא בישרו
טובות אבל התוכנית הוצאה אל הפועל והצעדה החלה. בחלוף שעה או
שעתיים, סערו השמיים וגשם זלעפות החל ניטח על ראשנו כשאין
עלינו שום לבוש או אמצעי מיגון אחר כנגד המים והקור אשר חדרו
אל לשדינו.
מסביב רק חול ואבנים עד למעבר האופק בלי שום מקום מסתור אפשרי.
המים שנזלו על רגלינו ומכנסינו זלגו אל נעלינו והצעדה בנעליים
וגרביים ספוגות מים, הביאו עלינו את היבלות והצריבות בכפות
הרגליים ותנועת הטור הלכה והואטה , יותר ויותר פורשים שברוב
דיכאונם התיישבו בפאתי הדרך וחיכו לנס.
השנים שחלפו השכיחו ממני הפרטים הקטנים- זוכר שהגענו לאזור בו
כבר הייתה גישה לרכבים אפשרית ושם המתינו לנו האוטובוסים שהיו
אמורים לפזרנו בכל הארץ. לא זוכר או שלא הוסבר כבר אז, אבל כל
אחד מהצועדים קיבל שמיכה שארגנו המארגנים, כדי שאפשר יהיה
להתעטף במשהו יבש על בגדינו הרטובים.
נטלתי השמיכה שקיבלתי ופניתי לחפש את האוטובוס המאסף לחיפה.
עליתי לאוטובוס והיה מקום פנוי במעבר כאשר ליד חלון ישבה לה
בחורה עטויה בשמיכתה, עובדה שלא אפשרה אלא להתרשם מיידית רק
מפניה הנעימות, בגוון שחום משהו, שיער שחור פחם- אפשר היה לנחש
שהינה תימנייה נאווה.
התיישבתי על מושבי, לאחר שעטפתי גופי בשמיכה ואז היא פנתה
ואמרה:" מה החוכמה לעטות מעליך השמיכה כאשר כל בגדיך שמתחת
רטובים המה?" היה בשאלה הרבה מן התבונה וגיחכתי בביישנות (כן,
משהו אשר היה טבוע בי באותן השנים...) והנהנתי בראשי תוך
אמירה:" את צודקת.....גם את עשית כך?"
והיא לא איחרה בתגובתה המוחצת:" כן, מה חשבת? חשבת שאציע לך
למען רווחתך ואילו אני אמשיך להתייסר? "רק המחשבה על גופה
העירום מתחת לשמיכה הזניקה את אברי במרחבי השמיכה וחשתי שהנני
סמוק לגמרי, קרוב לוודאי. התחלתי פושט בגדיי הרטובים מעצמי ,
תוך שמטילם על רצפת האוטובוס ונזהר שמא ייחשף טפח מפלג גופי
התחתון.
"זהו" אמרתי בנימת דיווח לשכנתי, סיימתי המלאכה. "יופי לך"
השיבה לי וכך המתנו לתזוזת האוטובוס שבינתיים התמלא בנוסעים
ויצא לדרכו.
התחלנו לשוחח והתברר כי גדולה ממני בשנה ובגיל הזה של לפני
גיוס, כל שנה הייתה מהותית ביותר, מה עוד שכלל ידוע הוא שנערות
מתבגרות מהר יותר מנערים. הסתבר לשנינו שהשמיכה שקיבלנו איננה
מהטיב שיבטיח לחמם אותנו דיינו ורעידות הפה הוכיחו על כך. שוב
הייתה היא היוזמת לרעיון ששנינו נתכסה יחדיו בשתי השמיכות ביחד
וזה כבר היה בשבילי מצב חדש שלא ידעתי איך בדיוק אני מתמודד
עמו, אך מאידך לא הייתה לי שום כוונה להתחמק ממנו.
המעבר משלב התכנון לשלב היישום היה מהיר והנה חשתי במגע
גופה.....
נצמדנו חמים- קרים אחד לשני והזרמים שעברו בגופי....המחשבות
שהתרוצצו בראשי לא היו מהסוג התמים. עצם הידיעה שלא במחשבה ,
אלא שבנגיעה שהיא ללא תחתונים הבעירה כל עצם מעצמותיי, לבי החל
הולם ברקותיי וידעתי כי הנני חווה חוויה ראשונית מאד עבורי.
לפתע הניחה ידה על ירכי וידה זחלה ונעצרה רק בעת שנאחזה באברי.
היא לא נזקקה ליותר ממספר דקות, שלי נידמו כשניות, ואברי פלט
לראשונה בחייו כמויות אדירות של זרע, שלא מתוך אוננות עצמית.
הייתה זו עבורי חוויה בלתי נשכחת אשר הופרעה רק ע"י המחשבה שכל
הנעשה ניכר הייטב על פניי ובטח כל הנוסעים - ניגלה בפניהם סודי
האינטימי.
עכשיו, משהייתי מרוקן, נטלה היא את ידי והובילתני בבטחה אל פי
ערוותה וביקשה את התמורה ההולמת. התחלתי ללטף את אזור ערוותה,
חושש עדיין מלחדור פנימה עם אצבעי....לא יודע בדיוק כיצד היא
תגיב. ושוב הייתה היא זו אשר נטלה ידי , בודדה אצבעי והחדירה
אותה לתוך פותה. התחלתי מעסה דגדגנה תוך שחווה בפעם הראשונה
בחיי את הרגשת לחלוחיותה של אישה ומגיב מיד בזקיפה נוספת משלי.
כל-כך טרוד הייתי במחשבות הראשוניות שלי וטרם הייתי ידען
בלענג....אבל התימנייה הנאווה הזאת הבחינה בכך ולא התחשבנה
עמי...הייתה דווקא סבלנית ומורת דרך מוצלחת. ראיתיה כובשת
גניחותיה באוחזה קצות השמיכה בפיה, חשתי בגופה המתפתל והמתנועע
ופתאם שקטה....
קרצה אליי ופניה נמרחו בחיוך שובבני אשר הסגיר את שביעות
רצונה, לפחות מעצמה. סברתי לתומי כי כאן הסתיים מסעי המופלא
לאותו יום והתחלתי לרקום בראשי תוכניות איך מבררים את שמה,
כתובתה, מס. הטלפון שלה, כדי לא לאבד קשר עם מי שלא דמתה לכל
ה"חנוניות" מהכיתה שלי ומהצופים. היא היסתה פי בהניחה כף ידה
על שפתותיי ואמרה:" עכשיו תשתוק....כל דבר בעיתו" ותוך כדי
דיבור הניחה שתי רגליה על ברכיי וביקשה שאעסה כפות רגליה
הקרות. לעומת המטלות הקודמות הייתה זו מטלה קלה ולא מסעירה
במיוחד ונעתרתי לבקשתה. תוך שאני מעסה אצבעות כפות רגליה, נטלה
את אברי בידיה והחלה מביאתני לזיקפה נוספת.
משהבחינה שזקפתי משביעת רצון מבחינתה, התרוממה מעל מושבה ,
התיישבה על ברכיי, החדירה את אברי לתוכה והחלה לנוע, לא לנוע,
בתנועות ממש איטיות וכמעט לא מורגשות. החום הזה שאברי נעטף בו
בתוך אברה....וואאוו....זה בכלל לא כמו אוננות....זה היה הזיון
הראשון בחיי....זה היה ביקורי בגן העדן....זה היה משהו שכל
ניסיון לתארו יחטא לאמת....זה היה משהו שידעת באותה שנייה שלא
תרצה לוותר עליו כל עוד נשמה באפך....זאת הייתה "החוויה" של
החיים ! וליד רמת פולג, ביקשה מנהג האוטובוס לעצור, אספה חפציה
והתכוונה לרדת אל המושב הסמוך. "היי, תגידי איך קוראים לך,
תשאירי מס. טלפון" אני מתחנן בפניה והיא רק השיבה בחיוך
השובבני: "מוטב שכך תזכרני , חמוד שלי...." ויותר לא ראיתיה
בחיי....


2/03/02 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלום!

אנחנו קבוצת
אנשים שמרימים
תרומה עבור הילד
הזועק מהלוגו של
"במה חדשה".

הילד זועק .
הילד צועק .
אך איש לא עושה
דבר בעבורו.
עשרות אלפי
אנשים חולפים על
פני הילד הסובל
הזה ומעלימים
עין.

פתחו ליבכם.
כדי שמחר
כשתיכנסו לכאן
לילד הסובל יהיו
חיים חדשים
וחיוך רחב על
הפנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/4/03 11:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה