חברה שלי נהיתה דוגמנית מפורסמת, או יותר נכון להגיד שאיזה
דוגמנית מפורסמת נהיתה חברה שלי, אם לדייק אז אפשר לומר שבעצם
רק התחלתי עם איזה דוגמנית מפורסמת שראיתי בתצוגת אופנה, טוב
נו האמת היא שבכלל לא התחלתי איתה, סתם ראיתי אותה, וזה בכלל
לא היה בתצוגת אופנה, אלא סתם ברחוב, והיא אפילו לא היתה
מפורסמת, אבל אין לי ספק שהיא הבחורה היפה ביותר שראיתי בחיים
שלי ואם רק היה לי האומץ הייתי מתחיל איתה אבל אני כמו אידיוט
פשוט נתתי לדבר היפה ביותר שראיתי בחיי לעבור לידי בלי להחזיר
אלי מבט, בלי לתת חיוך, בלי להגיד מילה, פשוט ללכת ולא
להתייחס, כאילו שאני סתם איזה עובר אורח.
אני יראה לה מה זה, פעם הבאה שהיא תעבור לידי נראה אותה לא
מתייחסת.
מצד שני כשאני חושב על זה סביר להניח שהיא לא תעבור לידי עוד
אף פעם.
כעבור שלושה או ארבעה חודשים עברה לידי בחורה שנראית עוד יותר
טוב אפילו מהדוגמנית שלא התייחסה אלי ושאולי היא אפילו לא
דוגמנית וסתם נראתה כזאת, אז במקום להפסיד בפעם השניה את
הזדמנות חיי פשוט נפלתי על הרצפה והפסקתי לנשום, מיד רצו אלי
איזה עשרים איש ונעמדו סביבי, ואיך שאיזה טמבל אחד ניסה להנשים
אותי קפצתי וצעקתי שהכל בסדר.
הבעיה היחידה עם התרגיל שלי היתה שהבחורה שהיתה בעצם הכי קרובה
אלי מכל ההמון הזה, פשוט המשיכה ללכת, היא כנראה רגילה שאנשים
מביימים התעלפויות לידה.
אה כן, היתה עוד בעיה, הגיע למקום אמבולנס והרופאים התעקשו
לקחת אותי לבית-חולים ולבדוק אותי, למרות שאמרתי להם שהכל
בסדר.