אין טיפת אור בקצה המנהרה הזו!!!
ואתה הרי אמרת שיש.
הולכים כעיוורים,
מגששים קירות,
והתחושה אומרת
שהמרחב קטן.
שהקירות סוגרים, מתקרבים.
גם התקרה מרגישה נמוכה יותר...
עוד מספר צעדים ונאלץ להתכופף,
ואין טיפת אור.

האופטימיות שלך נמאסה עלי!!!
ולא, אני לא מאמין שאתה יודע את הדרך.
את ה"סמוך עלי" שלך,
תשאיר להזדמנות אחרת.
תפסיק לבכות כבר בן אדם.
אז מה,
אם לא ראית ונכנסת עם הראש בתקרה.
זה הרי מגיע לך,
פלצפן היית,
ופלצפן תשאר.
לפחות בנתיים תדמם קצת.

קלישאות יקירי, הן אינן פנסים.
בתוך החשכה הזו הן לא מאירות ממטר.
הן גם לא מקצרות מרחקים.
הן גם לא יפרצו את הקיר שהגענו אליו לבסוף.
קיר שמסביר למה אין אור,
אבל יש קצה למנהרה הזאת.
ולא,
אני לא מאמין,
שאתה, מכיר את הדרך חזרה.





אפריל - יונתן