לשכנה שלי יש ילד מאוד ממושמע. הוא גם חמוד מאוד ויודע לעשות
טריקים כמו לשבת ולתת יד. האימא שלו, שהיא השכנה שלי, מוציאה
אותו לטיול שלוש פעמים ביום ונותנת לו רק אוכל של ילדים למרות
הקולות שהוא משמיע כשיש אוכל נורמלי בסביבה. אם הוא עושה משהו
רע, כמו להרוס את הספה, או ללכלך את הבית בבוץ, היא נותנת לו
מכה חלשה על הטוסיק ואומרת לו: "רע! אסור!", ויותר הוא לא עושה
את זה אף פעם.
לשכנה שלי מהצד השני לעומת זאת, יש ילד קצת פחות ממושמע וקצת
פחות חמוד, שגם יודע לעשות טריקים, אבל לא סתם טריקים: הוא
יודע לעשות טריקים של אמיצים. למשל, הוא יודע לשתוק כשאימא
צועקת ולשתוק כשאבא מרביץ ולשתוק אם לא שואלים אותו ולשתוק
כשמישהו מבחוץ שואל למה הוא עצוב. אה, והוא גם יודע שחייבים
לשחות עם חולצה, לא בגלל השמש אלא בגלל הסימנים האדומים
-כחולים- סגולים- שחורים שתמיד מושכים תשומת לב.
לשכנה שגרה ממול אין ילד בכלל, וחלק מהאימהות מסתכלות עליה
בקנאה וחלק ברחמים. וכל הילדים אוהבים אותה אבל היא הכי אוהבת
את הילד שהיה לה. פעם שמעתי את אבא ואימא מדברים על זה שפעם
היה לה ילד משל עצמה שהיא אהבה הכי בעולם, אבל יום אחד הוא מת.
אבא ואימא דיברו גם על זה שאני צריך לא ללכת אליה יותר כי
אומרים שאני מאוד דומה לילד שהיה לה וזה יכול לכאוב לה מאוד
וזה לא הוגן כלפיה אבל אז בדיוק היא התקשרה לשאול מה נשמע
וביקשה שיקפצו לבקר ושיביאו איתם את הילד. אבא ואימא באו אליי
ואמרו לי להתלבש יפה כי הולכים לבקר את השכנה, אחרי שכולם היו
מוכנים הלכנו אליה. היא הייתה מאוד יפה ונחמדה והציעה לי
שוקולד והיה ממש כיף, אבל אז היא הציעה להורים שלי לקנות אותי.
בהתחלה כולם צחקו כי אבא ואימא חשבו שזו בדיחה, אבל היא באמת
התכוונה לזה. היא אמרה שבגלל שאני כל-כך דומה לילד שלה שמת,
אולי אני אוכל להחליף אותו. אבא ואימא ניסו להסביר לה כל מיני
דברים שמבוגרים אומרים, כמו "לילד שלך אין תחליף" ודברים אחרים
דומים, אני כבר הפסקתי להקשיב. אני הילד הכי גדול באזור, עוד
מעט חייל, חשבתי לעצמי. הילד שלה מת כשהיה חייל. אולי זאת אימא
שמביאה מזל רע? אולי זה הגורל שלה, שכל מי שילד שלה, ימות?
אני לא רוצה למות. אני לא רוצה למות. אני לא רוצה למות!!!
פתאום ראיתי איך שלושתם משתתקים ומסתכלים עליי נדהמים. אני
צעקתי את זה? השכנה התחילה לבכות, ואבא ואימא בהו בי כמו משוגע
והתחילו לדחוף אותי לכיוון הדלת, הם מלמלו איזה משהו לא מובן
לשכנה וסגרו אחריהם את הדלת. מאז ועד שהתגייסתי, חודש אחרי זה,
לא ראיתי אותה, הדלת הייתה תמיד סגורה והכל היה חשוך. ואז,
באחת מהחופשות שלי, ראיתי אותה מסתובבת עם חייל, הוא היה דומה
לי, והם הסתובבו ביחד ודיברו, והיא נראתה מאושרת וגם הוא, חוץ
מכתם של דם שהכתים לו את החולצה. זה הילד שלה? לא יכול להיות,
הוא מת. רציתי ללכת ולומר שלום, אבל עד שהגעתי הם פתאום
נעלמו...
כשהגעתי הביתה ישבתי בשירותים לקרוא עיתון, וכמעט שלא שמתי לב
למודעת אבל קטנה שמודיעה על מותה של מי שפעם הייתה השכנה שלי.