מול עיניי גלים ושחפים,
ובדמיוני אהבה מגשים,
האין זאת דמותך היפה
אשר מבין הגלים עולה וצפה?
רואה אני דמות אישה מהממת
ובנגוהות השמש על הים, נראית מפזזת,
רואה אותה אלי רומזת,
שומע אותה כאילו מבקשת.
בלילות היא פנטזיה עבורי
ובימים מסכימה לממש עמי.
מכיר את חיטובי גופה,
כל קימור וסימן מלידתה.
רק המחשבה כבר מסעירה
וההגשמה מעל לכל בינה.
כל ניסיון להיזכר והגוף רוטט,
כל ניסיון לדמיין וכל איבר מתרגש.
ועכשיו את רחוקה עשרות מילין,
אין משיחין ואין נפגשים.
הערגה והגעגועים מייסרים,
את הנשמה הם הורסים.
עוד יום עד אשוב ואתקרב
אוףףףףף, לעזאזל, מתי ניפגש???
5/04/01 © |
