על שפת אגם יושב לו אדם
יושב וחושב על מר גורלו

על שפתו של אגם מטיל האדם
חלוקים חלקים, הפנים עצובות

חושב האדם על שפתו של אדם
על אהבה רחוקה עזובה עצובה

על זו שעזבה חושב האדם
על זו שהלכה, על אותה אהבה רחוקה רחוקה

ושוב לא אזכה כך חשב לו אדם
לבהות בעיניה העמוקות, העצובות

ושוב לא אדע הרהר לו אדם
את טיבה של אותה אהבה שכזו

רוצה שוב לדעת להרגיש ולחוות
רוצה שוב לנגוע, לחבק, לנסות
אך אותה אהבה שעזבה נעלמה
שוב לא תחזור, כך חלפה מחשבה

על שפתו של אגם מצר לו אדם
ובוכה בשקט, בכדי שאף אחד לא ישמע אותו