1.

מי יכול לעצור את הדרך
יודע לרחם על הזמן
נכון לוותר על הדעת
יוצא מהכל כה לבד
עכשיו למולל שערות בחול
למען דעת הכאב
קדום מתפרץ ממאורות
חורשות רע
מדמעות שלא במקומן.
פה ידעת אותי
וקורבנות השקט לא נודעו.
קטנים,
מהחורים
עולים כוחות
טמירים, נעלמים
ונוגעים לי בפנים


2.

אחקוק מילים בשברי הסלע
עולמות נסתרים
שלא יבואו לידי ביטוי.
בעוברי יום יום בינות לשיחים
ולאבנים המתפוררות
אזכור אותך כמשל קטן
לדברים שאין להגשים
מעכשיו את כמו קללה שאומרים
בסינון השיניים.


3.

אדמה חסרת נשימה
וקור בברזים
שקופאות הידים
נמתחות הרגליים
לקדם חיים
לנתק מכאוב
לעבור בין הפרחים
תוך כדי נגינת עוגב
בחצר כנסיית הלב


4.

תגידי לא למשחקי העיניים
לסערות הלב
זה היסוסי תשוקה
זה לא ממש.
כמו שדמעות עכשיו לא באופנה
כל שירי הבכי נגמרו
ואבדה הקינה.

מעיין רחוק אני שומע
את הצלילות
בועות וגלים
מכאן זרקתי את האבן


5 .

תמיד לכתוב יותר מאחד
לכאוב יותר מכולם
לסלוח.

בעונה הזאת הסליחה נופלת כמו מהשמיים
בטיפות, אבל לא כאלה של גשם
נוגע בקרקעית של יציבות
בשמיים נקרע ענן של טוב
לא להסתמך על דיבורים כאלה
לא בסליחה.