לחיות את החיים מה זה אומר?
בואו אני ספר לכם איך זה להיכנס לעולם החיים שלי...

כשהייתי קטנה עוד לא ממש חייתי את החיים המלאים. בגיל 12, לאחר
בת המצוה התחלתי להתבגר ולחיות את החיים ה"מאושרים" שלי.
מאז אותו רגע התחלתי לריב יותר עם ההורים לצאת עד יותר מאוחר
ועוד כל מיני דברים כל הסיפורים שלי מדגישים על  שאני "פריקית"
אבל אני לא!
בכל מקרה, במשפט קצר, התחלתי לחיות נורמלי בלי מיגבלות, טוב
היו כמה אבל עדיין הכל אותו הדבר.
למה אני מתחילה לספר לכם על זה? בשביל שלא תעשו את אותה הטעות
שלי. מהי הטעות?,  אתם בטח שואלים. אני אגיד לכם :  ברגע
שתיצאו ל"חופשי" כמו שאומרים עדיין תיזכרו שיש לכם מישפחה,
ביתהספר ועדיפויות ראשוניות יותר.
אני אישית ת'אמת שכחתי מכל זה ואז התחילו ההדרדרויות ל"פשע"
(משהו כמו סיגריות, נרגילה ,בנים ומסיבות פרועות) הוריי לא
אהבו את זה והתחלתי גם להידרדר בלימודים ולשכוח ימי הולדת של
בני מישפחתי וכל זה. שנאו אותי על זה עד שיום אחד רבתי עם אמא
שלי ואבא שלי כמובן לצדה והם העיפו אותי מהבית... מאיפה אני
כותבת את סיפורי? מחברה טובה כמובן שעכשיו אני גרה אצלה...
חבר'ה, עצה בכדי ליהיות עם משפחה אולי לא הכי הוגנת? תעשו את
מה שטוב בשבילם ולא מה שטוב בשבילכם!!!


הסיפור הוא סיפור אמת. תודה.