בין רתיחה לרתיחה
נוהמת לופתת, גוששת גדמת ידיים
מעוררת חיכוך סמיך ודקדקני,
מחשבה המתווכחת על הגדרות.
היא מאמינה ששמי הערב
נושרים מכיפת החלודה האדומה
המתפוררת,
גוללת את פני הלילה.
אבל בואי נהיה ריאליים
בתיאור:
קצוות שיער אדמוני הנשמטות מהראש החיוור.
והעיניים,
ענקיות ומורחבות, לאו דווקא
באימה
אלא נמרחות, ססגוניות
ומזוהמות
באיילינר.
כנראה איילינר, אין לי מושג באיפור.
בכל מקרה, במבט אי-נחת דחוס -
הנה נערה נבוכה.
תביני, אותם תיאורים
של שפיות ואיזון, אותן א-אמירות גדולות,
כבר לא תקפות.
קיצוניות גוררת אחריה שפה
בוקעת שפתיים, מחית.
שם,
מהנהנת,
והנמשים על כתפיה מתקבצים בכזאת רעבתנות עד שנדמים כשיזוף,
רומזים לאהבה
אבל אני לא בטוח
