אני מניח שאחת הסיבות שאני מחפש את הצחוק כל הזמן
היא שאני חושב שאם אצחק מספיק ואם אצחיק מספיק
בסוף אני אהיה מאושר.
ילדים קטנים מנסים לקנות חברים חומרית ,
מבוגרים מנסים לעשות את זה רוחנית
אין בניהם הרבה הבדל.
הפאתטיות והבדידות נשארים אותו דבר
רק שהיום אנחנו מסוגלים לנתח אותו
שברגעים של אשליה עצמית אנחנו בטוחים
שזה עוזר ופותר את הבעיות כי התמודדנו איתם .
אבל אנחנו כמעט תמיד מגיעים רק לאמצע הדרך
אנחנו לא פותרים בעיות אנחנו מקבלים אותם
אנחנו דור שלם שמסכים על לא להסכים.
בשנות הקמת מדינת ישראל היה דור שהתעלם מהבעיות
שאמר קלישאות שוב ושוב
וחשב שאם יאמר אותן מספיק
דוגמת העולם שלו לא תתפרק אל מול עיניו,
כמו ממשלה במצוקה בשנות התשעים המאוחרות,
פוסט הרצח.
אני בדור שמודה.
כולנו מודים בבעיות,
אבל פה אנחנו מפסיקים.
הצבענו עליה ואנחנו בטוחים שעוד מעט אלוהים ירד ויפתור אותה.
אף אחד לא לוקח אחריות.
דור הפחדנים.
אנחנו מודים במלחמה,
מודים בכיבוש,
מודים באבטלה,
בשחיתות.
מודים בהתעללות,
ובאונס.
ולא עושים כלום.
גנבת כסף? שב בכלא.
גנבת מספיק כדי לקבל
get out of jail free card?
צא אחרי חצי שנה.
משחק מונופול.
שום דבר לא ייפתר
אף פעם,
רשתות גדלות,
האדם קטן.
מחירים עולים ,השכר יורד.
קרוואן 8 ילדים,
גג דולף.
תגיד שלום לשכן שלך
10 דקות נסיעה
שם בפנטהאוז למעלה
עושה על האש -
חזיר, כי זה טרנד

כל מה שאני רוצה להגיד
זה שבא לי להיות מאושר
תעזבו אותי מפוליטיקה,
ומאדמה,
וממלחמות.
תנו לי לשחק שש-בש
על החוף עם סיגריה ובירה.