|
חוזר למקום בו נולדתי
עוד לא עברה שנה
ריחות הילדות איתם גדלתי
כאילו דבר לא השתנה
מסתובב ברחובות המוכרים
הכל אותו דבר
טיפות הגשם העלים הנושרים
אבל משהו פתאום מוזר
כל השכנים פתאום מאושרים
לראות שוב את פני
עוצרים שואלים ולי מספרים
שהיה פה שקט בלעדיי
הבית שלי ברחוב הקטן
והחצב פורח
רוצה להרגיש כמו אחד מכולם
מרגיש כמו אורח
הבית שלי ילדותי נעוריי
הפכו לעוד זכרון
ורק הנוף המוכר האהוב
עוד נשקף מהחלון
חוזר למדים עונד את הדיסקית
זורק מבט אחרון
נפרד לשלום חוזר לבסיס
בבוקר יום ראשון |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.