בבוקר שוב קמתי עצובה.חלמתי עליו גם הפעם...חלמתי שהו ואני
מתנשקים...שעות על גבי שעות אוחזים זה בזו.הוא היה כל כך
מציאותי שנראה לי שהתנשקתי עם הכרית שלי מתוך שינה...לא יודעת
מה עובר עליי...והכל באשמתך.בחרת לך מישהי אחרת,מישהי יותר
צעירה,יותר יפה,עם שם של שרמוטה.
"הלו!ניר? רק רציתי להגיד לך...שמה שאתה עושה...זה הדבר הכי
מגעיל שעשו לי אי פעם!!!" "ואם אתה חושב שזה בסדר,ושלא
נפגעתי...אז אתה טועה!!!"
כך סיימתי את שיחת הטלפון הלא ברורה בראשי.
אבל אני יודעת מה הייתי אומרת לו בתאכלס..."ניר...קשה לי...אני
חולמת עלייך...לפחות תסביר לי למה עזבת אותי...ועוד לטובת
השרלילה הזאת..."
ואז הייתי בוכה ואולי גם טורקת את הטלפון מרוב בושה...נכנסת
לדכאוניות ולרחמים העצמיים שלי.
אפילו ההורים שלי כבר לא שואלים כלום...הם יודעים שעד שבן כבר
בא...הוא גם לא נשאר הרבה  אצלי.בטח הם חושבים שאני נותנת,אבל
אין לי במה להאשים אותם.כי ככה אני מרגישה.
השבוע הזה עבר דווקא דיי בסדר.עד שחלמתי את החלום הזה
עליו.עלייך.
בבוקר שוב קמתי,עצובה.חלמתי עליו גם הפעם...חלמתי שהוא ואני
מתנשקים...שעות על גבי שעות אני מביטה לו בעיניים...ודקה לפ]ני
שהוא בא להגיד לי "אני אוהב אותך"...התעוררתי.