|
זוכר אתה איך היינו שדופים מאהבה
שפתינו דאבו והאדימו
אברינו הכחילו מכאב שלא הכירו
מהלמות מכוונות
תיאבון בריא פיתחנו לעצמנו
ארוחות ערב , ארוחות לילה
ולפנות בוקר נישקנו את הירח העגול מעל ביתנו לשלום.
לאחר שהרחקנו
שדופים היינו מלחפש אהבה
שפתינו צמאות , בטננו הרעבה
כילתה כל אשר נקרה בדרכינו
התיאבון עזב , כמונו
קצות אברינו , הקרחוניים,
שטו בודדים ושבריריים
על מאזניים נשקלים הרגשות וההגיון
הרחיק הזמן והאלוהים רחם
זרק בנו שנים
הבט אני הפכתי אנינת טעם
ואתה מבקר מזון. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.