(הצד של החברה השקטה)

"מה את כבר מתכננת?"
"אני?!"
"תצאי מההיתממות הזאת! ראיתי את המבט שלך"
"מבט?!"
"אני מכירה אותך! יש לך רעיון. לא, לא רק רעיון. יש לך תכנית
שמחולקת ודאי לשלושה חלקים כולל העתקים ורשימת תפוצה."
"אין לי מושג על מה את מדברת."
"ה-ל-ו זאת אני. תתחילי לדבר."
"OK, זוכרת את שניר?!"
עיניי מתרחבות, שתי שניות של דממה ולאחריהן:
"לא, לא שניר!"
"רק שניר!"
"את מטורפת על כל הראש! הוא יאכל אותה לארוחת צהרים!"
"זה ב-ד-י-ו-ק הרעיון!"
היא זרקה קריצה והלכה לטבילה שלה.

מי שלא מכיר אותה נופל למלכודת הזאת של החזות התמימה המשוללת
כל שבריר של איום. אבל אני, מכירה אותה היטב. מתחת לכל התמימות
הזאת מסתתר ראש קרימינאלי! ולזרוק לחלל כך בלי להניד עפעף את
השם שניר בהקשר של נורית זאת ההוכחה הטובה ביותר לכך.
שניר הוא מגה פיצוץ. לא, לא שהוא יפיוף מי יודע מה, זה בכלל לא
העניין. הוא פשוט גבר מדהים, שבכלל לא יודע על זה והצניעות
הבסיסית הזאת העטופה בחוזק ובטחון מהווים אבן שואבת לנשים
ולגברים כאחד. הראשונות נופלות לרגליו והוא נו, מה הוא יעשה?
כן, הוא משתמש אבל הוא אף פעם לא זורק. כולן נשארות חברות שלו.
גברים לעומת זאת, מקבלים אותו כמנהיג, סומכים עליו כי מילה שלו
זו מילה ובעיקר כי מילותיו ספורות ומעשיו רבים. כן, הוא החבר
הכי טוב של הנסיך ושל בעלי. הוא מתיחס אלינו, הנשים, כאל
אחיותיו המאומצות. שומר על נירי בכל הזדמנות, כשהזוג המלכותי
רוצה לצאת לסוף שבוע לבד. ומבט מסוים בעיניים שלו גורם לנסיך
לבעוט בו הרחק מאשתו הקרימינאלית ומהיורש, ולהזכיר לשניר שאם
יעבוד על זה קצת הוא יכול להיות באותו מצב.
נורית כמובן מכירה אותו. לא לא ממש מכירה, אבל לאורך השנים,
מעצם המגע שלה איתנו, לא הייתה לה ברירה אלא להתקל בו מפעם
לפעם. תמיד היא משועשעת מההערכה הקיבוצית כלפיו כי לדעתה אחרי
הכל ובבסך הכל  הוא מה שנקרא בעגה מקומי גבר משומש במצב טוב.
בקיצור, להפגיש בין נורית לשניר זה כמו לשלוח את כיפה אדומה
הישר לזרועותיו של הזאב.
אבל לצערי, כדי לרדת לעומקן של תכניותיה של ידידתינו
הקרימינאלית היינו צריכות ראשית לבצע check out מהיר ולחזור
לשגרת חיינו.