גולי וינסקי / עבר, הווה, עתיד |
המבט אל העבר אינו חודר.
ממצמץ בשתי עיני, מאמץ את דימיוני
ולא זוכר.
רק פנס בצבע אושר
במרחק בוהק, מזכיר
את הרגש, את הטעם
את הזעם, את השיר.
ובאופק לפני, נדמה כי ים כחול הופיע
וכמו טיפה לשושנה, את ליבי מילא באור.
נעלם כפי שהגיע
ובמקום בו הרקיע
מתחבר למציאות
התהווה ענן שחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|