צללית מתרקת לאיטה
יד נשלחת לתפוס אותה
מוכת תדהמה מגודל המרחק
ועכשיו בגרון נוצר מחנק.
הפעם קצת פחות מורגש
אנשי הלב יצרו חומה
או שסתם החליטו
לוותר על המאומה.
היא הייתה תמיד מפלצת
אורחת לא קרויה
מבכה בעקבותייה
בכי מר ללא תשובה
ותמיד כשהיא הגיעה
חשתי בלבי צריבה
לרוב הייתה מאופרת בגווני שחור
בולעת ממני את כל קרני האור
את לי לילה - הפרידה
את לי אכזבה מורגשת
את אחת שממנה
אני לא כל כך מהר מתאוששת
מגחכת לעברי בבוז מוגמר
ושוב צועקת ניפגש מחר.

(המחר מתחיל להראות שוב באופק לא טוטאלי אך רווי במפלצת)