יום אחד עוד אספר, יום אחד עוד תתעורר.
ועל ידי תשב אחי עם זכרונות מן העבר.
נדבר על זיונים, נדבר על אהבות שהלכו להם לאיבוד.
ניזכר איך שם הרגשנו את ריחו של האביב,
איך נשמנו עמוק את האויר, כאילו זה היה הבושם שההיא שמה
לכבודנו.
ואולי עוד נריץ קטעים וזכרונות כאילו כאן היינו,
כאילו שלא הלכת לשם ומשם לא חזרת.
יום אחד עוד תתעורר, עם ידיים ורגליים ועם חיוך צחור.
זוכר איך אותך ראיתי שם נשבר, שם ניגמר.
איך בין רגע מאדם בריא, חזק ומחייך,
נשארו רק כמה פיסות בשר וריח משכר של דם.
זוכר איך צרחת, ופתאום שתיקה כזו.
זוכר את השריקה של הפגז, את הבום שאחריו.
ואז מין שקט וזמזוםחזק באוזן.
זוכר את ריח הבשר החרוך, ואת מה שנישאר ממך.
ופתאום אותך דמיינתי מחייך לי מול עיניי, אולי שר עוד שיר
אחד.
ואחי אותך לקחתי בן זרועותיי. ומה שנותר ממך הבאתי אל מקום
בטוח.
יום אחד עוד תתעורר ותצחק שם מלמעלה על כולנו.
איך תמימים היינו, איך כה צעירים וטהורים.
ומול חלקת עפר אני עומד ומול עדת צמאי דם אני כותב.
עוד תתעורר בגן השיש, גן הפרחים.
יום אחד עוד נדבר אולי שם למעלה ניזכר על אותם רגעים יפים
שאותנו
הפרידו. שאותך שם שלחו ואותי כאן השאירו.
איך עלינו על ההר המקולל ההוא ביחד ורק אני חזרתי לספר
ולהזכיר.
ועכשיו אחי אומר שלום ועכשיו אחי אומר די לביזיון
לנו כבר לא יהיו חיים יפים חיים טהורים.
ולך אחי אני אומר תחזיק שם מעמד כי בסוף תדע אחי, עוד ניפגש
עוד ניתקרב וניזכר בהר ההוא, הר הקללה. |