השגחה אלוהית היא דבר שקשה לשים לב אליו, או יותר נכון, קשה
להבין שזה זה כשזה זה
אני כמעט בטוח שלא שמתי לב ליום שבו אלוהים התחיל להיות איתי,
אבל יש כמה ימים שאני זוכר בבירור.
מין ארועים קטנים כאלה שקורים לך, שאתה זוכר לכל החיים. בדיוק
כמו שאתה זוכר את הבושות שלך לכל החיים.
שלוש שנים אתה עובד באותה עבודה, ואתה לא זוכר אפילו מה קרה שם
שבוע שעבר. אבל את היום שבו לבשת בטעות את החוטיני של חברה שלך
והתכופפת לברזייה לעולם לא תשכח.
אותו דבר קורה עם השגחה אלוהית.
אני יורד מהאוטובוס ביום גשום, ישר לתוך שלולית, ופתאום אני
מסתכל למטה. מסביבי שלולית עצומה, אגם בוצי, והרגל שלי עומדת
על חודה של לבנה שמישהו זרק לכביש.
זה ארוע שלא שוכחים, פשוט ככה.
ואז מגיע עוד ארוע ועוד ארוע, ומהר מאד יש שתי אפשרויות: או
שאלוהים משגיח עלי, או שהוא מנסה למשוך את תשומת ליבי לקיומו.
אם הוא משגיח עלי, אז זה ברית בין הבתרים. אני לא צריך להתייחס
אליו, והוא עדיין חייב לשמור עלי.
אם הוא מנסה למשוך את תשומת ליבי אני בצרות, ועדיף ליתר ביטחון
שאני לא אמשך כי אז מתחיל המבחן, ואתם יודעי איך זה עם מבחן
אלוהי.
עברה עלי תקופה מסויימת של אי וודאות, ונהגתי בצורה קצת
אקצנטרית. לא הייתי מביט למעלה בשום אופן. סופרמן היה עובר
מעלי בשמים ולא הייתי מביט לשם. קשר עין קטן עם אלוהים, וזהו,
נגמרו הפריבילגיות.
כשהייתי רוצה למתוח קצת את הראש שהיה כפוף רוב הזמן הייתי נכנס
מתחת לגגון ומותח אותו למעלה.
מה שקרה יום אחד זה ששלושה צינורות מפיגום נפלו לעברי בזה אחר
זה, ובין האחד לשני סירבתי בכל תוקף להביט למעלה אם מגיעים
עוד, ועל אף שאננותי ניצלתי, והנה כך קרה שהבנתי שאלוהים איתי
בטוב וברע.
מאותו יום לא דאגתי לכלום. יכולתי להרעיב את עצמי והאוכל היה
מוצא את דרכו אל פי. לא הייתי צריך אף אחד, והתחלתי לנדוד
ברחבי ארצו היפה של השם.
מרוב חוסר תשומת לב לפרטים וניתוק מהסביבה שכחתי לקחת בחשבון
בעיה חשובה מאד: משחק של הפועל.
אחרי שנתיים של של חוסר הצלחה משווע החלו הפועל פתאום לתפוס
תאוצה, ולנצח משחק אחרי משחק.
אני ידעתי שזה אלוהים עשה, וגם שאין לי עניין מיוחד בכדורגל
חשבתי שזה דווקא די יפה מצד אלוהים, כי באמת עברו עליהם שנתיים
קשות.
הבעיה הייתה, שבאותו יום ספציפי היה להם משחק נגד ברזיל, ואתם
יודעים איך זה ברזיל. השחקנים שם לא משחקים בשביל כסף. הם
משחקים כדי שלא יזרקו אותם לתנינים. ומהבחינה הזאת לפעמים הפחד
אלוהים של הברזילאים יכול היה להיות יותר חזק מרצונו של
האלוהים עצמו.
ואני כמובן שכחתי מהמשחק כשנסעתי עם רכב שגנבתי באותו בוקר
מתחנת משטרה הישר אל מעבר לצוק, מגחך כמו ילדה בת 8 שרואה
נשיקה בטלויזיה, ושואל את עצמי כיצד ריבונו של עולם יציל אותי
מזה הפעם, אבל תשומת לבו הייתה מופנת כולה למשחק.