שמלות אדומות רצות ברחובות.
שלטי החוצות זוהרים לי.
תלה את כולן על קולב,
תלה את כולן על קולב
הם קוראים לי,
רודף שמלות שכמוני.

צא למרדף האינסופי הזה.
עקוב אחר צעדייך.
רדוף אחר חלמותייך.
אל תברח, אל תקיץ, רק תאיץ.

אני כאן בשבילך
אומנם אני שתויה
משקה אחד או שניים
אך זה מספיק לבינתיים

בסוף תשב בבית.
אישתך לבושה  במכנסיים.
מתי ירדו לה כבר המים?
תשעה חודשים שאתה מחכה,
כבר לא רודף, ודבר לא עושה.
עוד מעט כבר ילד רביעי,
עשרים שנה של זכות בחירה,
עבודה מעולה, ואישה לא פחות.
אתה לא צריך עוד הוכחות,
נגמרה התקופה של רדיפת שמלות.

6/8/2002
1:00