באמת האמנת שאני אמצא משהו.
כמו עיוור שמוביל עיוור הלכנו יד ביד עד שלא יכולת ללכת, לעמוד
או לנשום.
חוזר לאוניברסיטה שמעולם לא עזבתי. בגללך.
ולא הפסקתי לחפש לרגע.
טוב, אולי רק לרגע. אבל אני כל כך עייף.
בחיי שחיפשתי.
הזדקנתי מאז שעזבת.
עדיין אותו שיער אדום שאהבת להעביר בו
ידיים, שלאט לאט עזבו אותנו.
עזבו אותך.
שהתרוקנו מחיים ומבשר והתמלאו כאב
ועדיין העבירו אצבעות בשיער.
לא מצאתי דבר.
איבדתי אותך ולא מצאתי אפילו את
האמת להצדיק את האובדן.
את הסבל.
ביבשת צרובת שמש הלכתי על אדמה
שידעה להצמיח הכל ולא ידעה לענות
למה.
הקסם ישנו ולא בידיי.
בידייך - את מצאת ולא ידעת.
את נתת ולא הבנת כמה ולא אמרתי לך.
הייתי עסוק, מכור ללטיפות היד שאיננה.
בידך הקסם - המפתח.
פתחי
ולכי לשלום.
|