אני גר ברחוב ברנרד 3 בבניין הכי משותף והכי מתקלף בעיר.
הכי משותף, כי כולם יודעים הכל על כולם בבניין שלי ואמא אומרת
שהקירות בו חלולים אבל אני לא מאמין לה, זה בכלל לא הגיוני!
הכי מתקלף, בגלל שעוד לפני שסבא שלי נולד הבניין הזה היה קיים
וסבא שלי מ-א-ו-ד זקן, הוא ממש סבא, אפילו יש לו זקן והכל
ותמיד כשהוא מתיישב הוא משמיע:"אווו..."

היום בגן הגננת לימדה אותנו את התורה אז כולנו ישבנו ב"ריכוז"
על השטיח והיא ישבה בכסא והקריאה מהספר מהדורה חדשה של "תורה
לילד". הינו בפרק על האבא שלנו אברהם ובכלל לא הבנתי איך זה
שיש לי שני אבאים ואיך בדיוק יש לו, לאברהם, כל כך הרבה
ילדים.
כדי שהגננת לא תחשוב שאני טיפש סיפרתי לה על התיאוריה שלי (אני
מרגיש ממש חכם כשאני מספר על התיאוריה כי אלף- אני לא חושב שיש
ילד בן חמש וחצי שיודע בכלל מה זו תיאוריה, ובית- כי התיאוריה
שלי ממש חכמה, וכי ככה!) אמרתי שאני בטוח שאברהם אבינו בנה את
הבניין שלי כי הוא האיש הכי זקן שאני מכיר וחוצ'מזה בצד שמאל
של הכניסה לבניין, על הבלטה שדבוקה בקיר כתוב:
"נבנה ע"י אברהם ובניו"
הגננת הקשיבה לי ממש יפה ואפילו סיפרה את זה לעוזרת גננת
ושתיהן ממש שמחו, אני יודע כי שמעתי אותן צוחקות ממש חזק ועם
הרבה שיניים.
בסוף היום כשאימא לקחה אותי מהגן היא אמרה לי שאצטרך להישאר
לבד בבית לשעה כי יש לה סידורים לעשות.
אז נשארתי לבד ואחרי חמש דקות (או שזה בכלל היה פחות...מאיפה
לי?! אני לא יודע לקרוא שעון) נורא לא היה לי מה לעשות אז
עליתי לגברת זלצמן המטורפת שגרה בדיוק קומה מעלי.
אני אף פעם לא זוכר באיזו דירה היא גרה אז אני פשוט הולך לפי
האף שלי, כלומר לפי הריח המוזר הזה של תרופות שיוצא לה מהבית.
אז פשוט דילגתי במדרגות וכשהייתי מול הדירה שלה נכנסתי ישר,
בלי לדפוק, לא בגלל שאני לא מנומס פשוט הדלת של המטורפת תמיד
פתוחה.
לגברת זלצמן המטורפת קוראים ככה כי אבא של מישהו אמר פעם שהיה
לה בן שתמיד אמר מילים גסות ודיבר מלוכלך ואם מישהו היה שואל
אותו:"תגיד ילד, מה השעה?" הוא ישר היה מודיע לו על העיסוק של
אמא שלו ואומר שהוא בכלל לא ילד ושאין לו שעון כי הדודה פרה
שלו סתם מתקמצנת ולא קונה לו שעון כמו שהיא הבטיחה לו
ביומולדת.
יום אחד נמאס לגברת זלצמן מהפה המלוכלך של הבן שלה אז היא אמרה
לו שישטוף מהר את הפה בסבון, הבן אמר לה שהוא לא רוצה ושתעוף
לו מהעיניים, אז היא שטפה לו בעצמה את הפה בסבון.
ושטפה....ושטפה...ושטפה...
והבן שלה נחנק ומת.
וזהו.
חוץ מזה ומהעובדה שהיא מדברת לפעמים עם הוינטלטור שלה ותולה על
הקיר רק מסגרות לי תמונות, היא ממש נורמאלית.

כשנכנסתי אליה הייתי צריך להסתכל ממש גבוה כי היא עמדה על סולם
קטן ומסביב לצוואר שלה היה חבל שתלוי מהתקרה.
ברגע שהיא ראתה אותי היא אמרה שטוב שבאתי כי כבר שעות שהיא
מנסה להרחיק ממנה את הסולם הזה אבל היא לא מצליחה ועכשיו אני
כאן והיא יודעת כמה שאני טוב בכדורגל (היום למשל בעטתי בילדה
אחת עם קוקו מהגן שלי שאמרה שהתיאוריה שלי מטופשת והיא עפה
איזה 10 מטר אחורה ממש מהר! עכשיו, אם הילדה הזו היתה כדורגל
כבר מזמן הייתי מפקיע גול ששום שוער לא היה יכול לעצור את
הכדור סילון שהייתי שולח).
אז היא אמרה שהיא יודעת שאני ממש טוב בכדורגל ושהיא רוצה שאני
אבעט בסולם הכי חזק שאני יכול וככה היא סופסוף תצליח להרחיק
אותו ממנה.
לא שאלתי למה היא לא מוציאה את הראש מהלולאה, יורדת מהסולם
ומרחיקה אותו בעצמה כי שמחתי שסופסוף יש מישהו שצריך אותי, וגם
כי ככה!
אז פשוט לקחתי כמה צעדים תנופה אחורה, רצתי לכיוון הסולם ונתתי
את הבעיטה הכי גדולה שלי.
הסולם טס דרך החלון-קומה-שלישית ואחר כך גם שמעתי צעקה.
היא הייתה ממש חזקה הבעיטה ואפילו זלצמן המטורפת קראה קריאת
התפעלות (היא אמרה: "אהההה..." גדול כזה), אחר כך כאבה לי קצת
הרגל מהבעיטה אבל אני תמיד שמח כשאני יכול לעזור למישהו.
וזהו.
מאז גברת זלצמן כבר לא כל כך מדברת איתי (אולי זה בגלל ששברתי
לה את  הסולם) וגם הריח של התרופות השתנה למין ריח אחר... קצת
מסריח. אבל בס"הכ די נחמד אצלה ותמיד כשאימא הולכת לסידורים
אני עולה למטורפת ומנדנד אותה קצת, אתם יודעים... שלא
תשתעמם...