ובכן ,היום נשמע את הסיפור "מעשה בשתי חיילות".  מי יודע מה זה
חיילות?  לא חמודה,זה לא קלות הרגליים מהשיר.אלה איילות.חיילות
הן בחורות שהלכו לצבא.כן ? כדי לשמור על המדינה.טוב.נתחיל?
נתחיל.
היה היו שתי חיילות.האחת גדולה,עד השמים.האחרת רזה,ביישנית,כמו
רקפת,כמו כלנית.הגדולה,קראו לה תמר.הביישנית,שמה היה מיה.ושמחה
וששון לכל החבריא.תמר היתה קצינה גיבורה.כל החיילים אהבו אותה
נורא.מאוד מאוד אפילו.היא תמיד שיחקה איתם ברופא וחולה,אבל לא
בכאילו.בבוקר,תמר תמיד היתה מסדרת להם את המיטה,כזאת בחורה
חרוצה.אך מייד היתה אצה רצה לפלוגה,כדי שהרס"ר לא יעשה ממנה
קציצה.
מיה היתה חובשת.נכון,זו האשה ששמה יוד על הפצעים.
אך לתמר פחדה משום מה לגשת.כי מיה, היתה דתיה.ותמר - חילוניה.
יום אחד,יצאה תמר לטייל בבסיס.היא היתה גיבורה ורצתה לעשות
כושר.היא אצה רצה כה וכה,הקיפה את הבסיס הגדול.היא רצה
בזהירות,שחלילה לא תיפול.אבל שוד ושבר! מה זה קרה? היא לפתע
מועדת וכואב לה נורא! הקרסול התעקם,הברך התנפחה לה.היא בכתה
קצת,כי כאב לה. קמה תמר והלכה למרפאה.טוק טוק על הדלת היא
נוקשת.ומי במרפאה? מיה החובשת!
"מה קרה" שאלה מיהבבהלה. "נפלתי כשרצתי,השיבה תמר,ודמעה
מתנוססת בעיניה הכחולות.הושיבה מיה את תמר על כסא החובש,הניחה
רגלה על המשענת לפניה,ובדקה לה טוב טוב את הרגל.הביטה פה,הביטה
שם. מיששה מקדימה ומששה מאחור. "זה ברור" היא אמרה." יש לך
נקע".
אך מה קורה? מה מתרומם מול עיניה של מיה?
מה מפחיד אותה כל כך? מה מרעיד אותה כל כך? הריח של תמר!
לתמר יש ריח מיוחד,מיוחד מאוד,ולפני שמיה הבינה מה קורא לה,היא
פתאום מאוהבת! יום וליל נזכרה מיה בריח של תמר.ריח של אשה.ריח
שאין לטעות בו. היא התפללה לאל - אנא,עשה שתמר תתקל בי.
ואכן,תמר הופיעה יום אחד בחדרה של מיה,הודיעה לה כי היא עוברת
לישון איתה-הוי כמה שמחה מיה,ושמחה וששון לכל החבריא.החלו
השתיים לישון יחדיו.כל הלילה מכורבלות זו לצד זו,זו בתוך זו
וזו על זו.והריח,הריח של תמר שיגע את מיה.היא מעולם לא הרגישה
כל כך חיה.
לפעמים,כשתמר החיילת הגיבורה היתה בשטח,היתה מיהבוכה כי
התגעגעה לריח. אז בשקט בשקט,היא היתה למיטה של תמר נכנסת.נושמת
את ריחה של תמר מלוא ריאותיה, ונוגעת בעצמה עד שנרדמת.
ואז בבוקר תמר נכנסת:" למה את במיטה שלי
יושנת"?נכון,חמוד,אומרים ישנה.אבל תמר היתה עולה חדשה,אל
תשכח.נמשיך.
אוי אני כ"כ מצטערת,הריח שלך היה חסר לי,אמרה מיה,והכניסה את
הלשון שלה עמוק עמוק לפה של תמר.
כך עברו להם הימים על השתיים בנעימים.הן בילו זו עם זו,וטעמו
זו את זו,ותמר הראתה למיה כמה העולם כיפי ומצחיק.ומיה הראתה
לתמר את הנרתיק.מיה אהבה את הנרתיק של תמר,והוא אהב אותה.כל
פעם שהם היו נפגשים הוא היה ממש בוכה משמחה,קופץ ומנתר (אבל
הסיפור "מיה ונרתיקה של תמר" הוא נושא לספר אחר).כן,יש לנו את
הספר.טוב,נמשיך.
יום אחד,שוד ושבר! מיה ראתה את תמר מתנשקת עם גבר! ועוד אחד
ועוד אחד ועוד.הרבה הרבה מאוד.מאוד.מיה נפגעה.גם הריח של תמר
כבר לא מה שהיה.ריח מתוק כזה,כמו חרוב.היא רצתה להעיף אותה
מחיה ושלא תשוב.
אבל לתמר קצת נמאס ממיה.לא היה אכפת לה מה שהיא תגיד.הרי
מלכתחילה היא חיפשה רק פלירט.נכון,הן ירדו לאילת והיה
נחמד,ועלו לצפון וכל הלילה לא הלכו לישון,וביקרו במשטח,ואהבו
כל כך.אבל די,זה נגמר,כך היתה  תמר למיה אומרת.סופה של כל
מסיבה להיות נגמרת.עולה חדשה זוכרים? אסור לצחוק.טוב ,נמשיך.
עברו הימים,תמר חזרה להולנד.מיה השתחררה מהצבא,והתחילה ללמוד
באוניברסיטה. אבל הריח,הריח חמודים,לא נותן לה מנוחה.היא בודקת
ועוברת,אצל כל בחורה היא מחפשת.את אותו ריח
מיוחד ודביק.זה הריח ההוא,נו, מהנרתיק. היא ממשיכה לחפש,עד
היום היא מחפשת,ולעולם לא מתייאשת.
וזה הסיפור, ילדים וילדות, על מעשה בשתי חיילות.

                      ס  ו  ף