בתקווה למצוא עתיד טוב יותר
פתחת את חדריי ליבי הנסתרים
הצתת אותי באש התשוקה והאהבה
וברחת אל תוך הנפש שלי
התרגלת לטוב ולרע
אך לא יכולת בלי להרוס בדרכך החוצה.
ככה אני אוהבת אותך
פשוטה, רגילה.
בלי הרבה איפור ובושם, אפילו לא אודם על שפתייך האדומות
פשוטה, תמימה.
ככה את, האהבה שלי.

ובדרכך החוצה, רמסת את ליבי הקטן
שעוד לא התרגל לאהבה שנכנסה
ובמהרה גם יצאה
ואת, נשארת לבדך בודדה, בלי אדם
עם הרבה מסביבך אבל עם כלום בליבך.
אך ליבי הקטן לא ישקוט ולא ינוח
עד שימצא את חום שפתייך, ואת ליבך
הצועק אליו בוא.

גזלת את תמימותי ואת אש האהבה
וכתר אחר, ושם אחר עלה על שפתיי
שם שהוא לא שלך
ואני עצובה בוכה לעולם
והעולם שותק, וכך גם את.

ועכשיו, שכתר המלכות הורד מליבי
אך לא שבע הוא לעבור על פנייך
רוצה ללמוד עוד, ולדעת מה מסתתר בין ידייך
בחיבוק האוהב שקיבל בתור ידיד
לא מוצא הוא סיפוק מחיבוק אהבה
ואת עודך שותקת, ויודעת
שלעולם
אף אחד לא
יאהב אותך
כמו שאני אוהבת.