שניר להב / מתאוור |
לדמיון כדי לקחת אותי.
למקומות אחרים, זרים.
שם השעון נושם לאט,
והלב פועם לאט,
בתוכי שדות מוזהבים ללא כאבים,כאבים.
והכל עמוק,
צמר גפן על מקל,
נוצות אווז בכרית.
ואפשר לשתוק,
אפשר לא לדבר,
על דברים.
אולי נסעתי במרחב,
אבל עכשיו,
אני שב אל עצמי.
בכוחות חדשים, אויבים מותשים,שלי.
והכל עמוק,
צמר גפן על מקל,
נוצות אווז בכרית.
ואפשר לשתוק,
אפשר לא לדבר,
על דברים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|