בוא נתכווח. בוא נקרא אחד לשני בשמות מפגרים, נשתוק ואז נשלים
כמו ילדים בני שש. בוא נצעק. בוא נצעק אחד על השני עד שלאף אחד
לא יהיה כוח וכולם ירצו לעוף כבר מזה, כי לא איכפת כבר ולכולם
נהיה רע ומגעיל. בוא לא נדבר, בוא נריב, אתה יודע, בוא נתעלם
אחד מהשני כי זה מה שכולם עושים, זה תמיד מה שאנחנו עושים מתי
שאני משתגעים ומתנשאים אחד מעל השני. בוא נתנשא, בוא נמצא סיבה
סתם לריב כי אני רוצה לריב איתך ואני רוצה להתעצבן ואני רוצה
לריב איתך עכשיו כי אתה לא מדבר איתי. בוא נהיה קיימים כי כבר
לא כיף לחיות בעולם של אנשים טפשים שמוחקים אנשים מרשימות
כאילו היו מספרים ושום דבר בעולם לא יכול להחזיר אותך אחרי
המחיקה. בוא נתנקם, כי שום דבר לא יכול להחזיר את הגאווה שלנו
למצב תקין אחרי שפגעו בה כמו אחרי נקמה טהורה וענוגה, משהו
בצבע כחול אגרסיבי עם כוכבים מנוקדים בשמיים. כן, בוא נתנקם.
בוא נכתוב דברים רעים אחד על השני ונגיד עד כמה לא סבלנו אחד
את השני מההתחלה, בוא נסיט ונשנא וככה נעביר את הזמן. בוא
נתחרה אחד בשני ולא נסתכל לאף אחד אף פעם בעיניים, בוא נעוף
מהמקום מתי שהשני יהיה שם, לא נדבר עם אותם אנשים אף פעם ואם
כן, אז יאללה, עד הסוף. בוא נגרום אחד לשני לשנוא עוד יותר,
נגרום עוד סיבות, עוד התעלמויות, עוד התעללות ולא נגיד כלום,
כי שוב, הגאוווה הבת זונה הזאת, הגאווה הבת זונה הזאת שלך, וגם
שלי. נו טוב, הרבה שלי וגם הרבה שלך אבל אני אוהבת את הגאווה
הבת זונה שלי כי היא גורמת לי לא לבכות מכל מילה בת זונה
שאומרים לי, כל ויכוח מטומטם ומפגר של ילדים קטנים, כל צעקה
שצועקים עליי, כל מילה רעה, כל קללה וכל ריכול חסר טעם מאנשים
קטנים מגעילים ורעים שמשחקים עם שרשרת צהובה של ערבים וחושבים
שהם יותר טובים מכולנו, ממני. אז בוא נתווכח, תצרח עליי, תעשה
מה שאתה רוצה, תעשה כמו שכולם עושים תראה שאתה משהו אחר, חכם
יותר, תגיב, תעשה משהו חוץ מלהתנקם, בעצם לא, תסיים עם מה שאתה
צריך לעשות, לעזאזל איתך, נראה לי שאני אחכה כי אין לי שום דבר
יותר טוב לעשות מלחכות לאנשים גאוותניים שישנו את דעתם. בוא.
נו, בוא.