נועה זיל / דהירות. |
מפעים עורקים שהכחילו מכבר
מפלס דרכו בין סבכי הגברים
מהם את שמי איש לא זכר
חובק לעולם את זיכרון המבט
בין עשרות כרי הבדידות ורגעי הלבד
לא הספקתי לקלוט את הרגעים בהם נולד
ורעד רגש, ושוב לנצח אבד.
עצמי מתמודדת, בין שמיכות
קבר נוצות,
אבודה מידיי
מכדי לרחם.
והוא עוד דוהר על שביליי האינסוף
בין תאי זיכרון כבויים,
טעם מתוק של לילות אסורים,
רחוק מידיי, כדי להיות שם,
באמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|