אוריאל דובדבן / לומר שלום |
מסתכלת מבעד מסך של דמעות
לא יכול להסתכל כשאת עצובה
האם נשארה טיפת אהבה.
בוהה בי במבט מסומם
רואה לא רואה אותי מטומטם
עניים אדומות מחוסר שינה
ולא בגלל בינו לבינה.
זה הזמן לומר שלום
חוזרים למציאות נגמר החלום
פתאום העולם כל כך גדול
די אני לא יכול יותר לסבול!
שיער פזור ומיטה סתורה
ארון בגדים שפוך ומקבל סטירה
המקרר ריק ואין מה לאכול
אני מוכן לצום רק תני לשאול.
תמונה שלי ושלך על הרצפה
הזכוכית שבורה והאהבה נופצה
העולם הזה שחור כל כך אכזר
תני לי רק סיבה לקום מחר.
זה הזמן לומר שלום
חוזרים למציאות נגמר החלום
פתאום העולם כל כך גדול
די אני לא יכול יותר לסבול!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|