מתוך חומה יונה נשלחת
יונה בצבע לבן
היא אליך מגיעה
ועליך היא נחה
מנקרת אותך בעדינות על לחייך.
מלקטת שאריות גשם מעל פנייך,
מבשרת על בוא האביב
ויד מנופפת מהחומה, קוראת לך-
גשי הנה! חלצי אותי!
והנה את באה... מחלצת...
מחייכת עד שנופלת החומה.
המבצר מתמוטט ואני יוצאת לחופשי,
בעייני אבלות, חזות מושפלת,
מחפשת את עצמי.
ואת שוב פה, מלטפת
ובחיוך ממיסה את הקרח,
ואני מתחדשת יחד איתך
כי אולי הגיע גם אלי האביב...
ובימים של קיץ,
כשהשמה מעל מחממת ומלטפת,
כמעט כמו שאת פעם ליטפת,
מצאתי לי שמחה- ביחד, לא לבד.
והפכנו וצמחנו ושוב אליך אני קשורה
לא מרפה
לא נותנת... קראת לי אהבה
אבל קיץ כשמגיע יודע גם להינמס,
ולילה שיורד את החושך מבקש.
האור בורח, הפרפרים מבקשים תשובה
ואני איתך- מאבדת אותך

שוב לבד...