למה בהלוויות תמיד חם?
את כל ילדי קברתי בקיץ,
אף לא טיפת גשם אחת- בודדה
נפלה על ראשינו המכוסים שחורים.
השמיים היו תכולים ובהירים,
ורק השמש היוקדת שרפה בעיניים,
מאדה את הדמעות ומייבשת את המלח.
החול אשר על הקברים רותח, צורב,
והם- שכובים בשורה מסודרת-
שלווים, רגועים, לא חשים במחנק ובחום.
ואני בוכה... צועקת, צווחת,
ונשמתי נשברת בי בכל צעקה.
אלפי רסיסים מתפזרים על החול,
אני חופנת בידי את רגב האדמה,
ומפזרת על פני דמותך,
שולחת אותך לחופשי,
הרחק מהשמש הבוערת-
השורפת את ליבי.