אני לא יודע אם לחכות קצת ואז תהיה לי חגורה שאיתה אני אהדק את
השקית, ואני אוכל להשיג כדורי שינה ואיזה שהוא סוג של סם
שיעזור לי, למרות שזה לא כל כך חשוב. בחוץ הייתי חייב סמים
בשביל להתאבד כדי לטשטש את היצר לחיות. פה ההרגשה שלי היא
מספיק בשביל למנו ממני את היצר הזה, אבל כנראה סמים ימנעו ממני
להיכנס לפאניקה. אני מאוד מקווה שנוטיון הזה יהיה יותר מנסיון
למרות שהוא בטח ייכשל, אני חייב לנסות. מעניין מה יעשו לי, איך
יתיחסו אלי, אבל לא אכפת לי גם ככה אני נשברתי נפשית. אפשר
להגיד שהגעתי לנקודה מאוד נמוכה, בכיתי פעמיים. פעם ראשונה
כשישבתי באמצע שם וחשבתי כמה אני רוצה לשמוע את I wanna rock
במיוחד בכיתי כשחשבתי על השורה בשיר it's a feeling that I get
nothing else had there's nothing in the world that makes go
פעם שנייה שאמרתי לרופא כמה חרא המקום הזה עושה לי, תקעו לי
איזה כדור הרגעה שלא עשה כלום, אבל זה היה סוג של הרגשה שקצת
עזרה. הייתי רוצה לבכות יותר אבל אני לא מסוגל, לא משנה כמה רע
אני מרגיש, לפחות הרגשתי כי לא יודע, זה שיא חדש. אני כל הזמן
ממשיך לרדת ולרדת בהרגשה וכל פעם שאני לא מסוגל לדמיין איך זה
יכול לכאוב יותר זה קורה. הייתי רוצה להרגיש את השיא, את
ההרגשה הכי גרועה שיכולה להיות, את התחתית הסופית. ואז, אני
פשוט אוכל להתרגל לזה וזהו. יהיה עדיף גם אז יהיה לי יותר קל
להתאבד. כל פעם שאני חושב על התאבדות הלב שלי מתחיל לדפוק, זה
כמנראה בגלל הניתוק שיש לי, הגוף שלי נכנס לפאניקה כי אני
(המוח) רוצה להרוג אותי. זה קשה כשאני מחולק לשלושה חלקים:
המוח (אני) ההרגשה הגרועה וכל שאר ההרגשות שזה נמצא שם בלב, אה
והגוף החיצוני.
אני מנסה לישון, מתעורר, חוזר, הולך במחלקה ועוד פעם לישון,
ועוד פעם לקום. אני במצב פיזי ונפשי גרוע מאוד, לא אכלתיכמעט
וןאני מרגיש כאילו אני עומד להקיא. השינה נדפקה לי אני מקווה
שאני ארדם בלילה. וכואב לי מאוד מבפנים, אותו ענן ששורף אותי.
חשבתי על כל הקטע עם מאיה מהמחלקה, עוד פעם אין לי מושג מה
המניעים שלה, אבל נראהלי שאני אפגע, היא גרמה לי אתמול להרגיש
משהו חדש מעל כל הענן הזה, קיבלתי קצת קצת של הרגשה חמה בצורה
נעימה קצת, שרוף. כמו שוט של ויסקי.