בחלומות שלי ההורים שלי היו תמיד
ונשארו
נשואים באושר:
בחלומות שלי
בגיל שש עשרה פגשתי את אהבת חיי
שהייתה רק במקרה
הילדה הכי חכמה והכי יפה עם האבא הכי עשיר
על הכרמל
ואני הייתי הספורטאי המצטיין בשיכבה
ובצבא הלכתי לקורס טיס
וסיימתי אותו בהצטיינות
וכשהופלתי מעל סוריה
מצלמות הטלוויזיה הראו
ילדות מדהימות ורהוטות
עם עיניים כחולות מספרות,
בדמעות אציליות
איזה גבר הייתי
וכל המורות שלי לשעבר אמרו
שהייתי התלמיד האהוב עליהן וכמה
אהבתי תמיד לעזור בלי להתנשא, בטבעיות
אבל הייתי חוזר, לא מת,
אז הלכתי מאתיים קילומטר לבד בשטח אוייב
אז מה? לזה אומנתי, יש גיבורים אמיתיים.
בגיל עשרים וארבע סיימתי לימודי משפטים
בגיל עשרים ושמונה כבר הייתי דוקטור ושותף
במשרד מצליח
ואבא שלי, התעשיין הידוע, היה אומר לי
"בן, אתה גאוותו של כל מי שמכיר אותך"
ואמא שלי הייתה מסתכלת עלי בהערצה
בגיל עשרים וחמש זכיתי במדליית זהב
בגיל שלושים בפרס ישראל
בגיל ארבעים בפרס נובל
כשהיו לי שלושה ילדים יפהפיים ומוצלחי כמוני
מאותה ילדה מבית הספר
ורעמת שיער שחור ובוהק על הראש
אבל
במציאות שלי
ההורים שלי כבר מזמן לא ביחד
והם מעולם לא היו מאושרים
ואבא שלי הוא פועל שחושב שאני כישלון
אבל לא אומר את זה
ולאמא שלי אין מושג מכלום
ואני בגיל עשרים ותשע
סטודנט שנה ראשונה
שעובד כדורמן בדיסקוטק
וגר עם אמא שלו
ומקריח כבר כמעט עשר שנים
מאז השירות שלי, קרוב לבית
ובבית הספר הייתי לכל היותר
עוף מוזר
והדבר היחיד שיש לי בחיים הוא כישרון לכתוב
שירה גדולה מכל זה
ויש לי חלומות
כוסאמק
יש לי חלומות
ובזמן האחרון, שיר,
החלומות האלה
הם
על הזין שלי.