אני מזמן את הפגישה הזאת, היום לפני שנה,
אני וצייר מאובק אחד, על ספסל
בגן הציבורי. רגל שמאל נרדמה לי
בזמן שהצייר ניסה
לתאר את האנשים המקיפים אותנו
ונתקף גמגום.
לבסוף הוא ויתר,
שלף דף רישום
ועיפרון,
בתנועות בהירות ומדויקות
צייר.
הוא היה חולה
ואני בריא
ועייף
לא היו לי זמן,
סבלנות,
מבוכה או
מה לומר לו

אבל ביקשתי שיתן לי את הרישומים
שעשה, בעיפרון, תנועותיו
בהירות ומדויקות. רקעתי ברגלי השמאלית
מזרים את הדם.

אתמול בלילה
חיפשתי את הרישומים,
נובר במזוודות ובין
דפי הספרים,
לבסוף
נאלץ להודות
שהותרתי אותם מאחורי
כנראה
בדירה אחרת או בחיים
שונים.
הלכתי למטבח
פתחתי את החלונות
רוקנתי את כל הבקבוקים
ובגינה למטה התקוטטו הכלבים
הארץ הריחה
כמו מזקקה
והשדים המשיכו לשיר את השירים
החדגוניים שלהם

זה לא האור שמפחיד אותי
גם לא טפטופי הדם
זו צנצנת, העמוסה עד גדותיה בריבת תפוזים ביתית,
זורחת, ומפיצה ריח נהדר,
שלא נותנת לי להרדם.