אביר שלי, עזבתי אותך מתוך כאב
כי אתה לא הצלחת אותי לאהוב.
רציתי אהבה גדולה כמו בסרטים
עם פרפרים, תשוקה וזיקוקים.
אך אתה קר וקודר כמו קרחון
רצית לעגון במקום נוח עם בטחון.
רסיסי הקרח שלך את לבי ונפשי פצעו
ואת חבל הגורל  באכזריות חתכו
אני רציתי להמשיך להיות שלך
אך האגו השתלט, דרש את המחאה.
ממך נפרדתי בתירוצים שונים
כגון שגרה, רצון לעצמאות ועוד שקרים לבנים
ועכשיו אתה מתחבט עם עצמך
שואל: "מה עשיתי ולמה היא עזבה"
ולעולם לא תדע כמה אהבה הייתה לי בשבילך
ולפתע לי אתה כותב שירים
עם מילים שזורות כמו פנינים
מתאר רגש יפה שאתה חושב שאתה מרגיש
מדבר על אהבה, קופידון ולבטים.
עדיין אותך אוהבת ועליך כל ליל חולמת
אך אליך לא אשוב ואני נלחמת,
ברגש הגואה כמו נחשול ענק.
אם אתה באמת רוצה שאני אחזור
תהיה אביר אמיתי, אומץ תאזור
תגיד לי שאתה אוהב
תוכיח לי שאחוש בכאב.
כאב הקרחון שנמס בים החם של הרגשות
יוביל אותי אליך על גל של נשיקות.