ראיתי את מותי וטוב הוא מחיי.
מחכה שמישהו יבוא אלי.
ואני לבד, וקר לי.
ושומם פה ורע לי.
ואנשים נופלים פה כמו מגדל ללא תחתית,
וחלומות מתנפצים פה כמו תקוות ללא בסיס.
ריקבון הרגע מגיע לממדים עצומים,
וכישלוני נגלה אלי, מול עייני כל האנשים.

ראיתי את מותי וטוב הוא מחיי.
רוצה ליטוף קטן.
וכוכבים נופלים פה כמו טילים בזמן מלחמה,
ואנשים בוכים פה, כאילו שלדמעות אין נשמה.
הגעגועים גוברים על שפיותי,
ואני עדה למראות זוועה שנעשות על גופי.
וקשה לשרוד פה, לפעמים לא כדאי לנסות,
במקום כזה שהתקוות כה רדומות.

ראיתי את מותי וטוב הוא מחיי.
ואני מחכה לישועה שתבוא, ממישהו שנמצא מעליי.
והזיות רקובות, מתחילות להתחדש,
כעבר שנייה, הן גם נעלמות.
נשמתי האטומה, מחכה לגאולה,
ויחד איתה הכמיהה לאהבה.
התרגלתי לבדידות,
התנסיתי בפגיעות מכל סוג,
והלב ספג כל- שקר סתירה או אכזבה,
אך עדיין כואב לו. המכה תמיד תישאר טרייה.

ראיתי את מותי וטוב הוא מחיי.
הגיע הזמן לסיים אותם, ודי.