הסוסים של לולה,
רק הם יודעים מה קורה לה.
מספרת להם את הכל, על הכל, מהכל.
תמיד שהיא בודדה וכואבת,
היא באה לסוסים לקבל נחמה.
מרגישה כי רק סוסים לא ייתנו לה ביקורת,
והיא תוכל לספר מה כל מה שעולה על רוחה.
מספרת על בנים, על בנות,
על ריגושים ועל הרגשות.
על זה שאין לה חברים,
על זה שכולם רחוקים ומתרחקים.

ויש סוסה אחת, מכל הסוסים של לולה.
תמיד כאילו מבינה מה קורה לה.
מתקרבת ללולה, מלקקת ידיה,
מקשיבה כשלולה מדברת אליה.
יש לה הבעות, והיא נראית נבונה,
וללולה נדמה שאותה היא מבינה.

לפתע, יום אחד, הסוסים..
היו אלה שראו את לולה- אחרונים.
אף אחד בעולם, לא ידע מה קרה..
עד שמצאו שגם הסוסה של לולה, נפטרה.