היה לי שפם שמאחוריו התחבאתי ארוכות.
השפם והזקן היו כבר חלק ממני, חלק בלי נפרד.

כבר איני זוכר מתי התחיל הרומן של אני והזקן,
זה התחיל כאשר עוד הייתי צעיר, אדם שרוצה להתבגר ומהר.
עם קיצורי דרך, ושיטות משונות להפוך מילד לילד בוגר ואפילו
יותר.

ראיתי עצמי כמבוגר ,  בתוכי הייתי עדיין ילד -

הילד, שהיה מול הראי נעשה שעיר פנים, כאדם בן שלושים.
החל לחשוב, שהוא מבוגר כמראהו, החל להתנהג בהתאם למסכה,
אולם פורים יש פעם  אחת בשנה ואצלו זה היה, כל העונות וכל
תקופה.

אז נסע לו הילד, שפניו נראים כאדם שעבר סערה,
וגם זקנו ועיניו בהתאם למראהו הבוגר.
פגש האדם אנשים מעבר לים מעבר להרים, והם אינם מסתירים
את גילם האמיתי, הבין הילד  - כמה שיסתיר את פניו החלקות
בזקן ושפם. הוא לעולם לא יהיה בוגר כמותם (לאותם אנשים מעבר
לים).

חזר הילד לבית הוריו, שבוז על הקונפליקט שנוצר בתוכו
האם הוא ילד או שמע מבוגר.
חשב וישב ישב וחשב, כלל הלילות הלבנים שאותם פקד.
והימים החמים שאותם הפקיר, לא ראה את הראי, ועיניו כל הזמן
פנו אל הקיר.

חיפש את הזקן בתוכו, האם הוא מהדבר שעשויות פניו,
כלומר התבגר ונעשה לגבר,
או אחרת הוא מתחבא מכל חבריו ומכול צרותיו ככל שפניו נעשות
שעירות ולא מגולחות.

ישב וחשב חשב ועדיין ישב, ויכול להיות שאפילו הוא טיפה עמד
באמצע,
או קצת התנענע קצת הלך וקצת שב, פעולות שנתנו לו ריכוז בשאלה.
למה כל
השער שעליו נמצא ?

אז הוא התגלח והוריד הכול, כולל פאות וגם עשה קצוות יפות.
ומול המצא פצח בשירה צחוק והבנה שהזקן כולל השפם הם חלק
בלתי נפרד מאותה דמות שממול .

הילד שבתוכי החזיר לי תשובה, שהזקן שלי הוא חלק ממני.
אז לפעמים מותר לקחת חופשה ולתת לפני מנוחה. ואולי זה גם מנוחה
לנפש
שלפעמים זקוקה פה ושם, לאיזה שחרור עצבים או שחרור סתמי מכל
הדברים הכבדים.
והזקן עשה אותי לאדם כבר מבוגר שכזה, נראה רחוק מהגיל האמיתי,
אני אדם בגיל נעורים,
בדיוק במעבר - בין החיים האזרחיים לחיים הצבאיים. ופתאום אני
נראה ממש בתקופה די קצרה
או אפשר לעשות אפילו את זה בשבוע . ופתאום אני שוב נראה כמו
אחד שעבר צבא,
אחרי כל הבלגן, אחרי כל המהומה הייתי בטיול בדורם אמריקה
וכבר סיימתי את לימודי האוניברסיטה. הכול מגלל זקן ושפם, הכול
כי אני אדם שמתחבא .

אז התגלחתי, ועכשיו אני מרגיש אדם עירום. חשוף לאמת, שאותי פה
ושם הדאיגה.
אולי חשבתי שאם אהיה בן 20 פלוס זה ימצא חן בעייני הבנות שמשום
מה,
בגיל הזה בוחרות ללכת לגברים יותר מבוגרים, ככה הם טוענות.
אבל, לדעתי
השונה, מהגיל הוא לא הגישה אלא האישיות, מי שם מתחילה הבגרות.
אני מרגיש שוב צעיר מול הראי, זה נותן לי תחושה מוזרה אך
טובה,
שאני שוב אחד שיבקשו ממנו תעודה מזהה בשביל להיכנס למועדון ששם
יש
שתייה אלכוהולית  או יבקשו ממני שנית על הזמנת בירה בבית-קפה.

יש זמן לגדל זקן,
התגלחתי ואני חושב שזה נעשה לטובה
על לשבוע הבא שהכול יתחיל לגדול מהתחלה.
מה לעשות הם חלק ממני זוכרים, הזקן והשפם
הם אני ואני רוצה אותם בחזרה .
אז הנקודה כאן לסיפור היא, זה לא איך שאתה ממש נראה כי זה לא
משנה באמת
אלא מה שיעשה אותך שונה זו הגישה.


תודה מקרב לב, על תשומת הלב ועל ההקשבה.