לא רציתי לאבד את ההרגשה המיובשת אבל טובה הזאת אחרי הנשיקה,
לא רציתי לאבד את הטעם המתוק של שפתיה, טעם שמעולם טעמתי
כמותו. הוא היה כול כך מתוק למרות שהוא היה מעורב בטעם המר של
הדבק.
כמה שזה ישמע עלוב זה היה הרגע הכי טוב בכול הכמעט 15 שנים של
חיי
אז נכון שאני אף פעם לא אומר "בחיים שלי" כי אני תמיד יודע
שאני יגיד את זה מתישהו אבל ברגע זה אני לא מאמין שיכול להיות
רגע יותר יפה מזה
גם זה נשמע עלוב הרי היא בכלל לא ידעה מה היא עושה וזה היה
הדבק שגרם לה לעשות את זה
אבל כול זאת באותו רגע זה היה נראה כול כך אמיתי וככה אני רוצה
לזכור את זה
זה נראה לי עכשיו כמו פנטזיה חלום רחוק שחלמתי למרות שזה היה
לפני קצת יותר משעה
גם באותו רגע ששכבתי וראיתי את פניה היפות, טעמתי את שפתיה
והרגשתי את לשונותינו נוגעות זו בזו ידעתי שזה חלום וזה באמת
היה
כי איך שחזרתי להכרה הבנתי שהיא לא באמת אוהבת אתי היא פשוט לא
יודעת מה היא עושה
גם שנפרדנו כול אחד לדרכו הייתי צריך לשמוע אותה אומרת שאין
סיכוי שיהיה בינינו משהו
כי משהו קטן בי עדיין ניסה להאמין וקיווה שהיא תגיד "תום אני
אוהבת אותך" גם עכשיו אחרי ששמעתי אותה אומרת שאין מצב אני לא
ישקר לעצמי אני עדיין מקווה ומאמין שיום אחד שהיא מרגישה אליי
כמו שאני מרגיש אליה והיא רק הייתה מבולבלת למרות שחלק גדול
אצלי יודע שזה לא יקרה
החלק הזה גורם לי לכאב בכול רגע בחיים שלי אפילו שאני ישן
בחלומות שלי
הצד השני הוא מה שנותן לי סיבה לקום כול בוקר וללכת לישון כול
לילה בתקווה שמחר יהיה היום שבו היא תגיד לי את שלושת המילים
שאני כול כך רוצה לשמוע וששוב אני יוכל להרגיש את נשיקתה
אני לא מבין למה המוח שלי כול כך ננעל עליה הרי היא אמרה שאין
סיכוי ואני מבין את זה אז למה בלי לדעת אני אומר לעצמי שכן יש
סיכוי את זה לא לעולם לא יבין וזה כנראה אחד מהדברים שעושה
אותנו בני אדם
שמעתי איפה שהוא שאהבה זה סתם איך שהמוח שלנו מבטא את הרצון
להביא ילדים כדי להמשיך את הגזע האנושי
נראה הגיוני מאוד אבל מה שלא מובן לי הוא למה אחרי הבנה ברורה
שכלום לא יקרה הוא לא "ננעל על המטרה הבאה"
לכן אני חושב שיש בזה הרבה יותר מסתם שטויות מדעיות ושום מדען
ושום ניסוי לא יוכיחו לי אחרת
הדבר המוזר הוא שאני מסוג האנשים שבדרך כלל לוקחים את הדברים
האלה כמו התנך וצוחקים על אלה שמדברים על רגשות ושטויות כאלה
כי הכול זה בעצם "רק תהליכים במוח" אבל כנראה שאני כבר לא ככה
ברגע זה אני מסיים את קוביית השוקולד האחרונה והטעם כמעט שעבר
וכול מה שנשאר לי הוא רק זיכרון של ה20 דקות היפות ביותר בחיים
שלי שמהם נפלתי חזרה אל המציאות |
