בארנבי ג'ונס ישב על כורסת העור השחורה שבמשרדו החדש. רגליו,
נתונות במכנסיים מחויטות של מעצב אופנה ידוע למחצה, מתוחות על
שולחן העץ מצופה הלכה שלפניו.
האקדח היה קטן, והוא אחז בו ביד מיוזעת ורועדת קמעה.
ג'ני הייתה רחוקה.

הוא הצמיד את האקדח הקטן והכסוף לרקתו, אצבעו חגה מעל ההדק
בחשש.
קול נפץ נשמע כשמזכירתו של בארנבי, סיליה, צעדה אל תוך החדר
במפתיע, שומטת מידה את כוס הקפה המהבילה, זעקת שבר נמלטת מבין
שפתיה המאופרות בכבדות.

בלא לחשוב, הפנה בארנבי את האקדח במהירות לעברה, יורה שני
כדורים. משתיק הקול ביצע עבודתו נאמנה, ובארנבי מיהר לתחוב את
האקדח לכיסו, מבוהל. הוא הביט בגופתה הדוממת של סיליה, אחר נחו
עיניו חסרות המנוחה על השלולית שהייתה עירוב בעל גוון משונה של
קפה ודם.
הוא לקח נשימה עמוקה, מנסה למנוע בעד עצמו מלהקיא את ארוחת
הצהריים שאכל אך כשעה תמימה קודם לכן, ואז מיהר אל מחוץ לחדר,
סוגר אחריו את הדלת בשקט.

טפיפות נעלי הלק השחורות של בארנבי הדהדו במסדרון השומם של
משרדי החברה, מזוודתו העסקית מתנדנדת אחריו, כאילו ידו פיגרה
אחריו בשניות מספר עם כל צעד.

בארנבי עצר ליד המעלית. הוא שלף סיגריה- ווינסטון לייט, ומיהר
להדליקה באצבעות רוטטות, מאפר אל תוך מאפרת השיש עליה נשען עם
צידו.
"בארנבי?" קול מוכר קרא בשמו, מלווה בנגיעה חטופה ורכה על
כתפו. הוא הסתובב, מבוהל פחות משציפה במצב שכזה, נתקל בעיני
השקד השחורות שלה.
"ג'ני?!" קולו היה שקט אך סוער לכשהביט בה לרגע בעיניים
פעורות.
"אמרתי לך להפסיק לעשן." אצבעותיה הארוכות תפסו את הסיגריה
בקרוב לפיו, מתחככות לרגע בשפתיו היבשות, לאחר מכבות את זנבה
העשן במאפרה עד תום.
"ג'ני, אלוהים אדירים, מה את עושה פה?! את אמורה להיות..."
אצבעה הייתה על שפתיו כעת, בולמות אותן מלבטא מילה נוספת.
"זה לא משנה עכשיו. התגעגעתי אז באתי."
הוא הביט בה בפליאה לרגע, בשפתי האלמוג המוכרות בעלות הברק
התמידי, בעיניים הכהות שניקבו את רקותיו ככדור...
"בואי נסתלק מפה. אני כבר נמצא פה מספיק שעות היום." חיוך דקיק
התפשט על שפתיו, והוא מיהר להוריד את מעילו ולכסות את כתפי
הדבש שלה, זז ומאפשר לה להקדימו בצעדה אל תוך המעלית.

דירתו המעוצבת של בארנבי הייתה ממוקמת דקות נהיגה ספורות
מבנייני המשרדים, וכך כעבור כרבע שעה מצאו עצמם השניים ניצבים
אל מול הדלת, כשידו של בארנבי מפשפשת באפלה אחר סוגר המזוודה
שלו, ולבסוף מוצא אותו- לוחץ עליו ומתיר לכל תכולת התיק להתפזר
על הרצפה בקול עמום, שהופר על ידי צחוקה המתגלגל, הנשי של
ג'ני.
הוא חייך אליה באפלה, מודע לכך שהסבירות כי הבחינה בחיוכו
נמוכה, אך מתעקש לעשות זאת אף על פי כן.
הוא רכן באפלה, תר אחר המפתחות.
"לכל השדים והרוחות, בארנבי, עלה בראשך הרעיון להדליק את
האור?..." ג'ני מלמלה תוך כדי ניסיון נואש ללחוץ על המתג חזק
מספיק, אך האפלה נשארה סמיכה כשהייתה.
לבסוף, לאחר רגעים ארוכים, נשמע קול גרירת המפתח במנעול הדלת,
ואז נקישה, מלווה באפלולית שונה במקצת, שהתחלפה במהרה באור
רך.

בארנבי שכב במיטה, שמיכת הפוך הכבדה מכסה על חלציו החשופים.
לימינו יכל לשמוע את קולות תזוזתה של ג'ני מתהפכת בשנתה. לרגע
התהפכה בטנו, כשנזכר כיצד בחשיכה התחככה לרגע ידו באקדח.
הוא שלף סיגריה, ווינסטון לייט, והדליק-  מפריח באין מפריע
טבעות עשן מושלמים אל חלל החדר, אחר- נרדם.